drownin in the ocean

סוף סוף למדת להרפות ולתת לו ללכת

 גם אם זה ממש כואב ומקשה על הנשימה שלך,

מלאה במחשבות מיותרות על כל אלו שחלפו בחייך,

אלו שקיוו להיכנס ברעש ולהישאר כמה

שיותר כחלק ממך ונעלמו כלא היו,

אלו שלימדו אותך על החיים והעירו אותך

בכל פעם שהבועה נהיתה קצת יותר

ורודה ממה שהיא באמת

ובאמצע הלילה את מתעוררת מחלום

מחפשת אותו, את השפתיים שלו, את חום גופו, את מגעו

והוא איננו

זה לא בדיוק געגוע, סתם נעים להיזכר

איך הוא אחז בך בלילה שלפני

כשהשפתיים שלכם נצמדו

וכמה כייף לך לנשום אותו

אוי כמה שחיכית לריח שלו

את אינך יודעת כמה זמן עוד תחכי לו

עד הפעם הבאה שיבוא

וכל הזמן תשאלי את עצמך האם בכלל שוווה לחכות לו כך