נפלטי הכיכרות

הנפש הינה אולי הדבר המסובך ביותר על פני אדמות

אני מנסה להבין את שלי, ושוקעת בחולות

כי בעצם היכולת להבין את הנפש אולי היא זו שמסבכת אותה?

כבר יותר מחודשיים שאני מנסה לכתוב פוסט. ממש פוסט נורמאלי מהתחלה ועד הסוף

והמילים? המילים בורחות לי בין האצבעות והכול מתבלבל.

הכול משתנה מצד לצד ובאמת כמו גלגל שמתגלגל ככה הימים עוברים להם

היעוד שלי כולו עסוק בבלאגן

הבגרויות, העניינים אני באה לבית ספר ולא באמת מצליחה לקלוט את המערכת ואת המסגרת החדשה

הכול יותר מדי מבולגן וחופשי

אנשים באים , חוזרים, לומדים עוברים בגרות מתגייסים וממשיכים במסלול חיים

ואני מרגישה תקועה

ללא יעוד לא יודעת בכלל מה לבחור ומה לעשות עם החיים שלי

כיאילו אז בסדר אני עדיין צעירה והכול לפני, אבל אני לא אדם כזה!

אני חייבת שהכול יהיה לי רשום מול העיניים

וממש שונאת לחפש מעש

כולם כבר יודעים כולם כבר חולמים ומבצעים

ואני סוג של תקועה

הכול מתבלגן לי , יום אחד אני ואמא שלי ביחסים מושלמים ויום אחר ממש סדום בבית שאני מוצאת את עצמי מתנחלת אצל חברות כי פשוט לא טוב לי.

אבל אחרי כול זה ואחרי כול הקיטורים

אני תמיד ממשיכה להגיד שהכול בסדר. תמיד

כי אני יודעת שזה מה שיחזיק אותי

ולא טוב לי. לא טוב לי בכלל

והשקר הזה שמכוון את העולם והחברה המערבית הזו, והחקירה המנטאלית והלחיות כול הזמן בחוסר וודאות לא עושים לי טוב!

אמא איחלה השנה, שאני אקבל רק רגעי אושר ואזכה בשלווה.

ואני מתפללת שהברכה שלה תתקיים. רק שנה אחת.

שאני אדע מה זה געגוע לאושר

געגוע מתוק,

כי אפילו זה אין לי עכשיו.

קשת.