המון זמן התחשק לי לרשום עליו.יש לו מה שנקרא "עצבים של בוקר", ובהבחנה דקה שלי, כל גבר ממוצע סובל מזה.
זה כשהוא קם בבוקר, ועם כמה שהוא ישתדל, כל דבר יעצבן אותו, וזה יסתכם ברושם הכללי "מה את חופרת לי על הבוקר, את".
ולא קיים לילה שישנו ביחד, ולא התעוררתי לפחות שלוש פעמים (מה שנכנס עוד תחת הקטגוריה של הלילות מוצלחים).
למרות כל זאת, אלה הם הבקרים הכי מאושרים שלי, להתעורר לידו. לדעת שהוא שם.
ואין מישהו אחר, מישהו שאולי היה הכי אוהב על הבוקר או עושה לי כפית מושלמת כל הלילה, שהייתי רוצה להתעורר לידו.
הוא בשבילי כמו מלך הכיתה. הילד הכי מקובל בשכבה. הילד הכי יפה בבית הספר.
ורק אני זוכה להירדם איתו ולהתעורר איתו.
מה שהופך אותי להכי מאושרת בעולם.
ללא ספק.