ספר נפלא.

עדיין לא מצאתי את המשמעות של החיים שלי

ברור שהתשובה האולטימטיבית היא אהבה

מעבר לכך אני מחפשת את הדבר שבשבילו ארצה לחיות

מה שיקים אותי כל בוקר מהמיטה על הרגליים לעוד יום חדש.

אולי זה מה שעושה אימהות כל-כך מאושרות באימהותן

נמחקים סימני השאלה והמטרה היא ברורה.

זה לא מחזיק לנצח

אבל זה כן.

בשעות הקשות שלפני הגעת המחזור החודשי יש פה ושם הארות.

אלו תמיד ימים מאד אינטנסיביים, הרבה רגשות צפים, הרבה בכי.

אתמול הבנתי שאני ובובה לא יכולות להיות יותר חברות לפחות לא לזמן הקרוב. בובה תמיד הייתה שם בשבילי ועכשיו היא עוברת את השנה הקשה בחייה ואני לא יכולה לעזור לה יותר.. בגלל שאני איך שאני, שבקושי מצליחה להחזיק את עצמי, שכל יום הוא השרדות מחדש, קשה לטפל במישהו כשכל לילה אני חולמת מחדש שאני מתה. או שאונסים אותי. או עוד הרבה דברים נוראיים. קמים גמורים אחרי לילה כזה. מה גם שהקושי משנה אנשים. בובה תמיד הייתה האדם הכי מקבל בעולם ורכוש לא עניין אותה יותר מדיי. בחודשיים האחרונים משהו השתנה אצלי ואין לי את המשאבים הנפשיים לעזור. ולא משנה כמה ניסיתי להסביר לה היא רואה כרגע רק את עצמה, ולא יכולה להבין ששתינו טובעות.

חברה טובה אחרת שכבר שכחתי איך אני נוהגת לכנות אותה כאן גילתה לי היום שעד לא מזמן לתקופה ממש ארוכה אחיה ובן זוגה ממש לא אהבו אותי.

ורק לאחרונה הם אמרו ש"השתנתי" לטובה.  אני והיא הסכמנו שממש לא השתנתי ושתמיד הייתי אחלה אבל הם גילו את זה רק עכשיו.

אז כששמעתי את זה נורא שמחתי, ואז התחלתי לחשוב על זה...

מה גרם להם כל-כך לא לחבב אותי?

האם שמתי לב לחוסר האמפטיה והחיבור?

מה זה משנה לי בעצם?

האמת? די מכעיס אותי כל העניין הזה. מכעיס אותי כי היו רגעים שהרגשתי את זה וחשבתי שאני מדמיינת ושה החוסר ביטחון שלי שנותן לי להרגיש כך...

מפריעה לי העובדה שהם לא רצו בחברתי ואני כן. סיטואציה כזו יכולה להיות מאד לא טובה בשבילי.

ועוד דבר- מדובר באנשים שאני רואה לא מעט ותכלס בעייני מי שרואה אותי ככה הוא פשוט טמבל. 

אז אין לי יותר מדי מה לומר על העניין הזה חוץ מזה שזה מוריד לי מהם. וכנראה שזאת הקארמה שמכוונת כך את הדברים.

בינתיים החלטתי שיש מצב שהמדקר הזה הוא אכן שרלטן. הבנאדם הכניס לי מחטים לאוזניים במקומות סופר-רגישים ושבוע הסתובבתי ככה עד שאתמול הרגשתי שאו שאני מתעלפת ומשתגעת או שאני מוציאה את המחטים האלו מהאוזן.

ולראיה- שתי המחטים:

אתמול הלכתי למדקר. ישר פיקפקתי כמו שלימדו אותי אותי בבית. ישר אמרתי לעצמי "הוא שרלטן" ישר דמיינתי עוד הרבה נשים כמוני שמגיעות נואשות ורק מחפשות מישהו שיגיד שהוא יכול לפתור את כל הבעיות , מישהו שידבר בביטחון וייקח כספים מלבבות מפורקים וגופים דלוקים. 

אבל כבר למדתי שלא כל מה שלימדו אותי בבית הוא נכון, ולא כל מה שאני מדמיינת הוא נכון, והחלטתי לדבר ולהקשיב ולחשוף את החולשוות שלי. אלו שאני תמיד מנסה להסתיר. הרי מה כבר יש לי להפסיד? כסף? פסדר.

ודקרו אותי ונתנו לי כדורים וחיממו לי את הבטן ועשו לי עיסוי בכל הגוף. אמא שלי מעולם לא טיפלה בעצמה (רק באחרים) אני מניחה שגם זה השתרש אצלי. מעולם לא שמתי כסף על מסאג', ופתאום כשיצאתי משם נפל לי האסימון.. הבנתי שיש עוד הרבה דברים שלא נתתי לעצמי והגיע הזמן שאתחיל.

אז קניתי טיפול לייזר וכבר קבעתי לי תור ראשון להשבוע. 

החלטתי שאני הולכת ללמוד קייטסרפינג

התחלתי ללכת לפסיכולוגית

ומי יודע מה עוד יגיע.

אז בגיל 30 אני מחליטה להתחיל לטפל בעצמי.