פרק 8 תגיבו לי אני רוצה לראות איך הוא?
סורי שלא היה פרק עד עכשיו הייתי בחו"ל!!
_________________________________
"תגיבי ,תגידי משו"אמר אור
"מה אתה רוצה שאני אגיד החברה הכי טובה שלי ואח שלי התאום יוצאים ולא מספרים לי!"
"טוב עכשיו אנחנו מספרים"אמרה גלי
"תגידי משו רק אל תשתקי!"אמר אור
"אמרתי לך שצריך לספר לה מזמן!"אמרה גלי בעצבים
"נועה..."הוא שאל חצי אמר
"טוב..."
"נו!"התעצבן אור
"אני ממש עצבנית על זה שלא אמרתם לי עד עכשיו אבל...אני שמחה בשבילכם"חייכתי
"באמת?"שאלו ביחד
"ברור שני אנשים שאני ממש אוהבת ביחד זה נחמד"
"אאוץ'"צווחתי אחרי שגלי נתלתה עלי בחיבוק מוחץ
"מה השמחה?"הגיחו להם נדב אחיה שירן ושני
"גלי ואור זוג"צרחתי בין הידים של גלי שסופסוף עזבה אותי
"מזל טוב!"קראו ביחד
הצלצול נשמע
"יאללה לכיתה!"חייך אור מאושר ומשך אותי ואת גלי
היום עבר במהירות אור וגלי היו ביחד אני ננטשתי קצת אבל בקטנה=]
"נועה אור נועם וגיא רדו בבקשה!!"צעק אבא מלמעלה לארבעתינו
כולנו ירדנו לאט לאט נועם חצי ישן גיא מהמקלחת ואור ואני מהטלוויזיה
"כמו שאתם יודעים כבר הרבה זמן לא יצאנו לחופשה משפחתית לכן החלטתי לקחת הפסקה ואנחנו נוסעים מיום ראשון עד חמישי לבית מלון בטבריה כן אני יודע שזה לא המקום הכי טוב אבל לא יכלנו ללכת לאילת כי זה ממש ממש יקר"
"מה אתה צוחק יהיה שיא הכיף"צרחתי משמחה
"מה איתנו?"שאל גיא והצביע עליו ועל נועם
"דיברתי עם הצבא והם הסכימו אמרתי שיש בעיות ואני צריך עזרה ממכם!"
"הלאה איזה שווה יהיה!"חייך נועם
הלכנו לישון יודעים שעוד שלושה ימים נוסעים ביחד כל מה שנשאר לארוז!
הימים עברו כולנו כבר ארזנו לגלי הודעתי שאני נוסעת והיא ישר שאלה אם גם אור נוסע והיתעצבה לשמוע שכן...
"סופסוף הגענו"חייכתי ליוצאת מהאוטו
"איזה נסיעה ארוכה"התלונן נועם
"ישנת כל הנסיעה מה אתה מתלונן תפסת את כל המקום!!"התלונן אור
"איך הייתם שורדים עד אילת?"גיחך אבא
"יאללה נועם אור קחו את הדברים"הורה גיא שלקח את המזוודה שלי ואת התיק שלו
"וואו נועה מה שמת שם?"שאל
"בגדים"
"כל כך הרבה?!?"
"אני צריכה להיות יפה לא?"
"אנחנו בחדר 145"אמר אבא שהביא את המפתחות של החדר
"אה ושניים ממכם צריכים להיות בחדר נפרד!"המשיך
"אני רוצה"אמרתי
"אני איתך!"קבע גיא
"אם אתה כלכ ך רוצה"חייכתי
עלינו לחדרים פרקנו את הדברים והיתארגנו לרדת לבריכה
"נועה שימי עליך משו!!"
"גיא זה הבגד ים שלי!"
"מה אכפת לי את לא יורדת ככה"
"אתה לא אבא יאללה זוז"
"נועה"אמר בטון מעצבן שתמיד איכשהו הקשבתי לו
"בסדר בסדר"אמרתי ושמתי מכנס גלישה וחולצה מעל
"אבל במים אני מורידה!"אמרתי ויצאתי לפני שיתחיל להיתווכח איתי
"סליחה אני צריכה מגבת!"ניגשתי לבחור שעמד ליד דוכן המגבות
"כן שניה"אמר
"מה ביקשת?"שאל והיסתובב אלי בפעם הראשונה הוא היה יפה כזה שיער שחור ועליו מונח כובע חמוד,סרקתי אותו היו לו עיניים בהירות אפור מעורבב בכחול והוא נראה בגילי בערך
"מ..ג..ב..ת"גימגמתי
"חח מה קרה?אני לא כל כך מפחיד"שאל
"חחח לא פשוט אתה נראה ממש קטן"אמרתי לו כתירוץ
"כן אני בן 17 אני עובד פה סתם כדאי להרוויח כסף"
"אההה נחמד"חייכתי
"אני רוצה לעבור דירה לבד לגור באיזה מקום"
"יפה לך"חייכתי
"קחי"הושיט לי את המגבת
"תודה!"
"רגע מי את?"
"חח אני נועה"
"בת כמה את?"
"16 וחצי עוד מעט"עניתי והלכתי עם המגבת
"גיא תפתח"דפקתי על הדלת אחרי שעה שלמה שהייתי בבריכה
"אוף מה נסגר?"דיברתי לעצמי
"לא פותחים לך?"שמעתי קול מאחור
"אתה?"היסתובבתי וגילית את ההוא מהבריכה
"כן כן אני "
"כנראה אח שלי נרדם או משו"
"אני אפתח לך"
"איך?"
"יש לי מפתח לכל חדר"
"וואו זה מלחיץ"חייכתי
"חחח אל תדאגי אני אבוא בלילה"
"זה נשמע כמו סיוט"
"שניה אני אפתח לך את נראית קפואה מקור"
"כן קצת המזגן מקפיא פה"
"אהה הוא לא פה"אמרתי שנכנסתי לחדר ולא היה זכר לגיא
"כנראה"חייך
"איך קוראים לך?"
"תום,עידו מה שבאלך"
"מה?"
"יש לי שתי שמות תום ועידו חלק קוראים לי ככה וחלק ככה תבחרי מה באלך"
"וואי אתה מתוסבך!"חייכתי
"יאללה אני צריך לחזור לעבוד"
"תודה!"אמרתי והוא יצא מהחדר
"מי זה היה?"
"גיא איפה היית?"
"התחלתי עם המפעילת ילדים,עוד לא ענית לי מי זה היה?"
"הוא פתח לי את הדלת כי מישו תקע אותי בחוץ!!"
"אהה"
"הוא עובד במלון"
"יאאלה תתקלחי ובואי ארוחת ערב עוד מעט!"חייך גיא קפץ על המיטה ופתח את הטלוויזיה
"האוכל ממש טוב"קבע נועם תוך כדאי לעיסה
"תאכל בפה סגור"הערתי לו
"מה עושים היום?"שאל אור
"אני בבריכה!"אמר גיא
"גמאני"הוסיף נועם והם קמו לעבר החדרים לשים בגדי ים
"אני אלך לנוח וארד אחרי זה לבריכה"אמר אבא בחיוך
"נועה מ האיתך?"שאל אור
"אני אלך לטיול בעיר וקניות רוצה לבוא?"
"לא אני אוותר איתך ללכת לקניות זה אומר שאני איהיה לא רק סבל אלא תקוע איתך עד אמצע הלילה!"
"לא צריך אל תבוא!"חייכתי ויצאתי מחדר האוכל לכיוון היציאה מהמלון
התחלתי ללכת ברחוב מידי פעם נכנסת לחנות אך לא מצאתי משו מיוחד
היסתובבתי בעיר מחשבות החלו לעלות ולרוץ במוחי
חשבתי על אדם על הלהקה כמה מלמולים מעצבנים קטעו את מחשבותי
"כמו שאתם יודעים בטבריה יש המון קברי צדיקים כגון:קברי רבי מאיר בעל הנס, הרמב"ם ורבי עקיבא.
ולכן המון אנשים רוצים להיקבר פה בבית הקברות שממולכם ועכשיו נעבור לקניות"אמר מדריך קבוצת תיירים באנגלית.
בית הקברות הכתה בי המחשבה היא כאן ממש כאן לא יכלתי שלא להיכנס,לא הצלחתי לעצור את עצמי,כאילו הרגלים ידעו לבד לאן ללכת,היה ללב רצון משלו הגעתי לקבר מסתכלת סתם קבר רגיל
הבטתי עליו רק הבטתי מחשבות רצות תמונות מתחלפות והכל בשניות.
"אני שונאת אותך"סיננתי בשקט
בית הקברות היה ריק לגמרי או שחשתי שאני לבד אני לא זוכרת.
עבר בי רגש קטן של פחד אך הלב חסם אותו כמו שהוא תמיד עשה שהייתי נשברת הוא היה בונה לעצמו מחסומים כאלה קירות כדאי שאני לא אשבר ,לא אתפרק,כדאי שאיהיה חזקה בשבילם,בשבילי שלא אפול רק שאוכל להמשיך קדימה!
"זו לא אשמתי"סיננתי שוב בקול יותר חזק
הרגשתי מחסום נופל וזה כאב אך נשארו עוד תמיד נשארים עוד מחסומים
"זו אשמתך!!"
"אני שונאת אוצך!!הכל באשמתך"צעקתי בלי בכי בקול חזק אך טיפה רועד
"הכל בסדר?"נשמע קול מאחורי
"הכל מושלם "חייכתי לעצמי בלי להסיט אליו מבט
"בטוחה?"
"אני לא אשמה נכון הכל אשמתה?"אמרתי יודעת שמעכשיו הכל ישפך בלי מעצורים
זה לא קורה לי,אני לא נפתחת מהר לא לכל אחד,לא לאפחד אבל היה משו בקול
משו שברגע שמכירים מישהו יודעים שהוא יבין מה עובר עליך פשוט יודעים זו מעין הרגשה כזאת!
הוא יידע הכל אבל היי אני לא מכירה אותו נכון?
אני לא אראה אותו יותר!
פעם אחת נשברתי לא תיהיה עוד פעם כזאת עכשיו?אסור לי!
נו איך??
לא ממש אהבתי אבל נקווה שפרק הבא יהיה יותר טוב
פשוט הרגשתי שאני חייבת לעלות משו כי עכשיו מתחילים הלימודים
ואני לא יודעת מתי יהיה פרק הבא...
אז אנשים שנה טובה!
ובהצלחה בלימודים!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
story is me