סתם עוד אחת משועממת

סוף העולם - אביב גפן

מילים ולחן: אביב גפן

אל תשכחי שאמרתי לך 
אל תשכחי 
שהכל כבר ידוע מראש 
אנו כאן להעביר את הזמן 

אל תכעסי שאהבת אותי 
אל תכעסי 
שירים שטבולים בשקרים 
הענקתי לך כמו שושנים 

סוף העולם, סוף העולם 
זה התחיל כשהפסקנו לחלום 
כשהפסקנו כבר לקוות 
זהו סוף העולם, סוף העולם 
זה התחיל כשהפסקנו לחלום 
כשהפסקנו כבר לקוות 

ילד סינטתי כבוי מול מסך שדולק 
מסתכל על הרחוב איך הוא ריק 
כבר שכחנו איך לשחק 
מגיפה אורבת לנו בכל פינה 
מחכה שנחטא במגע 
כבר שכחנו מה זאת אהבה 

סוף העולם, סוף העולם... 

אז תיקח את הכדור שיעיף אותך 
הרחק מכאן 
בסוף ימצאו אותך מת 
יכתבו שהיית שותק 
אם מתים רק יכלו לדבר מה היית אומר 
היית צועק לכולם 
תסתכלו זהו סוף העולם 

סוף העולם, סוף העולם...

לפני שאני אגש לניתוח של השיר, אני אציין שהוא מדהים בעינ והביצוע האהוב עליי הוא של אביב גפן ואביתר בנאי ששניהם מבחינתי בבחינת גאונים בכל מה שקשור למוזיקה.

השיר מלא בשאלות, לכל תשובה אנחנו מקבלים גם הסבר כמובן.

בית א':

אל תשכחי שאמרתי לך 
אל תשכחי 
שהכל כבר ידוע מראש 
אנו כאן להעביר את הזמן 

זה מתחיל אחרי 2 השורות הראשונות בשאלה "מה צריך לזכור? ולמה זה כ"כ חשוב שהוא פעמיים חוזר ומדגיש את זה?"

בשתי השורות האחרונות אנחנו מקבלים תשובה - "אנחנו כאן כדי להעביר את הזמן", זה לא משנה מה תעשי או לא, הכל קבוע מראש מבחינתו של אביב. למה שהוא ירצה שהיא תזכור את זה? זה נשמע כמו דאגה אליה, למה הוא דואג לה מצב אחד אבל מעביר לה מסר פסימי מצד שני?

הרי אנחנו לא ורצים להעביר מסרים כאלה למי שאוהבים. ואולי זה בעצם חרטה ?

ואז מגיע בית ב' :

אל תכעסי שאהבת אותי 
אל תכעסי 
שירים שטבולים בשקרים 
הענקתי לך כמו שושנים 

שוב שתי השורות הראשונות מציגות שאלה : למה שמישהי תכעס עליו? מה אביב עשה? ולמה היא צריכה לכעוס שהיא אהבה אותו? ושוב החזרה, הוא מרכך אותה ואומר שוב "אל תכעסי".  ואז הוא מספר לנו שהוא נתן לה שירים, מתנות... כאן אנחנו מבינים שהייתה ביניהם מערכת יחסים, השאלה מאיזה סוג? הוא מספר לנו בהמשך הבית למה היא צריכה לכעוס עליו - הוא שיקר לה. אבל בנוגע למה?  והוא מספר לנו שהוא לא סתם שיקר, הוא הסתיר את השקרים "הענקתי לך כמו שושנים". יכול להיות שהם היו במערכת יחסים זוגית, הרי נותנים בדר"כ פרחים לבני זוג ובייחוד לבנות הזוג.  השאלה היא במה הוא שיקר לה? ומדוע?

ואז מגיע הפזמון לראשונה :

סוף העולם, סוף העולם 
זה התחיל כשהפסקנו לחלום 
כשהפסקנו כבר לקוות 
זהו סוף העולם, סוף העולם 
זה התחיל כשהפסקנו לחלום 
כשהפסקנו כבר לקוות 

סוף העולם משמש בדר"כ לכישלון מוחלט - כנראה מערכת היחסים נכשלה. יכול להיות בגלל השקרים שהיא נבנתה עליהם? אביב מספר לנו שהם הפסיקו לחלום ולקוות, לקוות למה? לחלום על מה? כנראה על עתיד משותף. וכנראה השקרים מהבית הקודם קשורים לזה - הם שיקרו לעצמם ואחד לשני כדי להאמין שמערכת היחסים תשרוד. ואולי לכן והשקרים האלה מוענקים כמו שושנים?

ויש חזרה על אותן שורות.... הוא כנראה בטוח בעצמו - סוף העולם.  כישלון מוחלט שלהם כזוג, ואולי הוא גם מרגיש אשמה? על זה שהכישלון הוא אולי גם כישלון אישי שלו?

מגיע בית ג' כדי לסדר לנו קצת את העניינים:

ילד סינטתי כבוי מול מסך שדולק 
מסתכל על הרחוב איך הוא ריק 
כבר שכחנו איך לשחק 
מגיפה אורבת לנו בכל פינה 
מחכה שנחטא במגע 
כבר שכחנו מה זאת אהבה 

אביב מספר לנו על החיים-לא חיים שלו למעשה. הוא מספר על סינטטיות - לא טבעי, לא מציאותי, לא אמיתי.... זה איך שהוא מרגיש. מתואר לנו הדיכאון של אביב, הוא יושב רק מול מחשב או טלוויזיה ומרגיש לא אמיתי, הוא רואה רק רחוב ריק ונזכר בזמנים שהוא היה נהנה ומשחק. במערכת היחסים הזאת הוא בוודאי לא מרגיש בנוח כמו פעם, חסר לו הריגוש. הריגוש ניכר בבית הזה כי הוא מציין שמחלה מצד אחד מסתתרת בכל מקום - מביע את החששות שלו והוא גם מתייחס למגע הפיזי ביניהם כאל חטא. הוא בפירוש לא מרגיש אהבה, הוא מציין שהוא שכח מה זאת אהבה בכלל. הוא חוזר לשעמום היומיומי ולדיכאון, שזה מה שמאפיים את מערכת היחסים שלו. הוא מחפש את הריגוש של "המחלה שתחכה להם מעבר לפינה" אבל הוא לא מקבל אותו. 

הפזמון שוב חוזר על עצמו, 

אפשר לייחס אותו הפעם שסוף העולם מבחינתו ביותר מסיבה אחת. מערכת היחסים לשו כושלת וחסרת אהבה ומוצפת אף בשקרים ומתואר לנו הדיכאון שלו והשעמום שגורמים לו להרגשה של "סוף העולם".  הוא מסביר עוד הפעם שזה בגלל שהוא הפסיק לחלום ולקוות למשהו במערכת יחסים, כמו גם בת זוגתו.  אין למערכת יחסים הזאת תקווה.. 

ואז בכל הדיכאון הזה מצטרף אלינו הבית האחרון - 

אז תיקח את הכדור שיעיף אותך 
הרחק מכאן 
בסוף ימצאו אותך מת 
יכתבו שהיית שותק 
אם מתים רק יכלו לדבר מה היית אומר 
היית צועק לכולם 
תסתכלו זהו סוף העולם 

המבנה של הבית הזה שונה מאשר של שאר הבתים. איזה מן כדור הוא לוקח? אולי סמים? אולי הוא מנסה להתאבד עם הכדורים? הוא מעלה תהיות על מוות בתוך הדיכאון שלו. הרחק מכאן אולי זה בכלל העולם הבא? השורות הבאות מחזקות לנו את זה. "בסוף ימצאו אותך מת". למה יכתבו שהוא היה שותק? אולי כי הוא לא היה מתמודד? שלמעשה הוא ברח מהדיכאון שלו? ואז הוא שואל את עצמו שאלה, מה הוא היה אומר אם הוא היה מת והוא יכל לדבר - ממש צוחק על עצמו. והוא אומר שהוא היה בוחר לצעוק שזה סוף העולם מבחינתו. סוף סוף הוא כביכול משתחרר מהעולם וכביכול מתמודד - צועק לכולם שזה סוף העולם ומזהיר גם אותם לעשות כמוך. הבית הזה שונה כי לוקחים את זה צעד קדימה.

בשלב הזה השיר כבר נראה כמו מכתב התאבדות ממש. הוא אומר לבת זוגתו מסר לחיים :"שהכל כבר ידוע מראש אנו כאן להעביר את הזמן" וממשיך בבקשה "אל תכעסי שאהבת אותי אל תכעסי" ובעצם גם חושף בפניה את האמת "שירים שטבולים בשקרים הענקתי לך כמו שושנים" הוא מודה בפני עצמו ופניה לראשונה, שבעצם הכל שקרים ומסכות וקשה לומר את האמת - שהאהבה כבר לא שם. לבסוף הוא  מספר על הרצון שלו למות ועל כך שמבחינתו, הגיע הסוף של מערכת היחסים ושל העולם שלו.

מכאן אנחנו מבינים דבר חשוב נוסף - זה לא סוף העולם החומרי שלנו מבחינתו, אלא הסוף של העולם הפנימי שלו. הסוף של עולם מערכת היחסים שלו.

לסיכום, זה לדעתי שיר מדהים ואביב מעביר בצמרמורת מטורפת סיפור חיים והרגשה שמללוה ואתנו לאורך כל הזיר - חוסר מיצוי.

ויש לציין, שהביצעו האהוב עליי הוא של אביב גפן יחד עם אביתר בנאי וזה גם השיר שאני מצרפת לכאן:

http://www.youtube.com/watch?v=gtJGR5Mfl7o&feature=related 

תהנו, במיוחד כשיש ממה,

והמשך יום טוב (: