סתם עוד אחת משועממת

בימים כאלו, שמלאים במחאות על יוקר המחייה, על צדק חברתי ורודפי שווין, שוכחים צד חשוב מאוד בצדק חברתי. המתנדבים.

בני נוער שמתנדבים ומנוצלים במשך שנה שלמה, ואין למי להתלונן ולהביע התנגדות. מנצלים את זה שלא נעזוב ילדים קטנים, קשישים, נכים וגם סתם בני נוער נורמטיביים.אני קוראת למחאה כדי להציל את ההתנדבות בישראל שהולכת וקורסת!!!

כבת נוער, אני מתנדבת כבר 4 שנים. היו שנים שהתנדבתי גם כ10-12 שעות בשבוע, ויש את השנה שהנתדבתי הרבה פחות, אבל עדיין מינימום פעמיים - שלוש בשבוע ב3 מקומות שונים כל פעם כשעה וחצי ולעיתים יותר. אני מתנדבת עם קשישים, בתנועת נוער, במועצת התלמידים והנוער הבית ספרית, הרשותית (עירונית) ובמחוזית, אני מתנדבת בדר"כ כחונכת אישית ובמקומות אקראיים כשצריך.

לא ייתכן שכמעט בכל מקום שאני מגיעה אליו מנצלים את בני הנוער שמתנדבים בו, כולל אותי, ואין לנו למי לפנות. מנצלים את טוב הלב שלנו ואת העובדה שלא ננטוש ילד בן 8-9 באמצע השנה מחונכות או שנפסיק לתרום לקהילה, רק כי מפרים זכויות שלנו. בני הנוער שמתנדבים נכנעים ללחץ מצד מנהלי העמותות והרכזים. הם שותקים, נשארים ומתמררים בתוכם. לבני נוער שמתנדבים אין בכלל זכויות, וגם אם יש, לא מיידעים אותנו בהם. אין נציג לתלונות על ניצול בהתנדבות ולא מדברים על זה בכלל. מועצות הנוער והתלמידים דואגים להזכיר לנו שיש לנו זכויות בעבודה, ונשאלת השאלה - האם לא מגיעות לנו זכויות דומות בהתנדבות?

לא ייתכן שישאירו אותנו עד שעות מטורפות, יגידו לנו להגיע שעות מעבר, יאיימו עלינו, יתייחסו אלינו כאל עובדים ויאיימו להחליף אותנו. לא ייתכן שיתנו לנו להרגיש שאנחנו לא שווים דבר, יירמסו את הכבוד שלנו ואת הערכים שלנו, יתנו לנו תחושה מתמדת שאנחנו לא עושים כלום. במקרה הטוב פעם בשנה אנחנו מקבלים חצי תפיחה על הגב ומילה פה ושם של "תמשיכו ככה". נותנים פרסים למס' בני נוער שמתנדבים מרצון ומזניחים את השאר. 10 בני נוער שבולטים במיוחד במדינה זוכים לפרסים, מובלים ליחסי ציבור טובים למקומות ההתנדבות ולכן זוכים ליחס הגון, והרוב מנוצלים בלי לדעת בכלל שהם נוצלים. מדעה תמימה של בני נוער שככה זה צריך להיות, בני הנוער מתנדבים בשעות הזויות, נשארים מעבר, חוטפים נזיפות על כלום ומדכאים את היצירתיות שלנו.

אני מכירה רבים שפרשו מכל התנדבות אחרי שנים של התנדבות בגלל יחס משפיל מצד מספר רב של מקומות שהם התנדבו בהם, מכולם!!! ואני קרובה לזה גם. דווקא בגיל הזה, בין הבגרויות, החברים והמשפחה, כשאין דקה לנשום, בני נוער כמוני מוצאים לעצמם כמה שעות ביום כדי לתרום לחברה ולקהילה.

זה דבר מבורך, אני לא מתחרטת לרגע. אני מעודדת בכל הזדמנות להתנדב. אבל כשאני נכנסתי לזה, אף אחד לא סיפר לי על הצדדים השחורים בעבודה הזאת. התגמול הנפשי שמקבלים אדיר והסיפוק באמת עצום. השאלה היא האם זה שווה את הדיכוי שעוברים מנגד? אני אומרת שזה לא צריך להיות ככה.

זה נשמע לכם הגיוני שיש זכויות לנוער שעובד, ואין לנוער מתנדב?

אני לא אוהבת המון מחאות שלא מתמקדות בכל דבר. אבל בואו נקים משהו על דבר ספציפי - בואו נזכה גם אנחנו, המתנדבים, לתת מעצמנו בלי להפסיד את עצמנו. אחרי הכל, גם מתנדב שיותר מרוצה ומתוגמל מתנדב יותר. מתלוננים על הנוער שהוא כבר לא מתנדב מרצון ומסתובב ברחובות. מטפלים בהמון סוגי נוער ורק פלח אחד מהנוער שוכחים - הנוער הנורמטיבי שרוצה לתרום. יוצאים מנקודת הנחה שהנוער שמתנדב לא זקוק לדבר ולכן אנחנו נופלים בין הכסאות. במקום לעודד את המתנדבים ולהשאיר את הגרעין הקיים, מקיעים מאמצים כדי לגייס בני נוער אחרים וזונחים את מי שכבר שם מתוך אמונה שמי שנדבר בחיידק ההתנדבות כבר לא ייפרוש ויסבול הכל. לצערי, הם גם צודקים.

הדרישות שלי ברורות:

*נציג מטעם מועצת התלמידים והנוער הארצית או מטעם גוף אחר שיפקח על זכויות הנוער המתנדב ויהווה גם כנציג לתלונות.

*הגדרה רשמית של זכויות למתנדב, ולנוער מתנדב בפרט.

*כבוד למתנדבים

*תגמול שנתי לנוער מתנדב (לא חובה במסגרת מחוייבות אישית, ולא תגמול כספי. יום שבו יאמרו תודה יהווה תגמול מספיק טוב שייתן גב ותמיכה לנוער מתנדב).

*פרסום הזכויות שייקבעו.

*סוף לניצול!!!

אני יותר מאשמח אם תוכלו להעביר את הפוסט הזה הלאה, ולהעלות בתגובות רעיונות לאיך לגרום לזה לעבוד.

*חשוב לי רק להבהיר - לא כל הנוער שמתנדב מנוצל במקום ההתנדבות שלו ויש מקומות מדהימים שמאוד מעודדים את ההתנדבות ומחזקים את המתנדבים. אבל לצערי לא כל מקום מתנהל כך, ונתקלתי פעמים רבות בתופעת הניצול הציני של הנוער מתנדב.