פתאום התחשק לי שוב לעדכן...
עוד 32 יום אני מתחילה שנת שירות בנוער העובד והלומד באשדוד.
מפחייייייייייד.
ככל שאני מתקרבת לשם אני פחות ופחות בטוחה ביכולת ההתמודדות שלי עם המצב.
אבל מתרגשת גם...
החבר'ה שאני הולכת לגור איתם באמת איכותיים וכבר רכשתי כמה חברים מתוכם ואנחנו בקשר דיי טוב (: המדריכים שלי תותחים ללא ספק וגם אלה שלא התחברתי אליהם בקומונה אני אלמד להסתדר איתם (למרות שבמקום קטן בלב אני מקווה שהם לא יהיו בסופו של דבר... לא אוהבת שניים ספציפיים בכלל).
החודש האחיין הבכור שלי יוצא לחופש הגדול הראשון בחייו, הקטן חוגג שנה ונולד אחד בנוסף לשני הנסיכים הקיימים.
החודש אני עושה טיול מטורף בצפון ל3 ימים, טיול טבע עד הסוף ואני הולכת להנות ממנו
החודש אני עושה את הבגרות האחרונה שלי
החודש אני סוגרת קצוות
סופסוף אני הולכת לעשות משהו גדול יותר מהתנדבויות רנדומליות, אני הולכת להדריך ולהנהיג ולהתחיל את הדרך לשינוי שאני מייחלת לו כל-כך, הולך להיות פיצוץ.
ועדיין, אני מתה מפחד מכל השינויים האלה...
למזלי אני לא לבד
אני מתה מפחד מהמחשבה על זה שאולי אמא שלי תגלה שיותר קל לה בלעדי, ואז אני גם אקבל אישור שאני מיותרת וגם שאני הבעיה בהכל. מפחיד מפחיד מפחיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
