קורה המון , קרה המון.

חוטים, המון-המון חוטים.

הם מושכים בי מהמון כיוונים שונים.

מתנגדת, אך הם שוב גוררים.

המון, המון חוטים.

וכשהכרתי בכך שאין דרך להשתחרר,

רק הסתבכתי בהם יותר.

קשר ועוד קשר, התכווצות אחר התכווצות.

ותאשימו אותי, כי אינני מרפה, אך איך זאת אוכל בעת בהלה?
מחוברים הם בדיסהרמוניה, המדהימה אותי באיומה.

גם כשהסכין נעמדת מולי, כבר אינני מגיעה.

ותדברו דברים אמיתיים, ותלחשו סודות אפלים.

גם זה כבר לא יצליח לפרום את המוני החוטים.

ואז האסימון נפל, מצאתי את השביל אל האוצר.

המון חוטים דיברו אליי,בזמן שאחזו בכל גפיי.

הם אמרו כי הגיע הזמן ללכת, אך כיצד יוכלו הם בעת שלכת?

המון, המון חוטים, חנקו אותי בשלוותי.

המון, המון חוטים, התעזבו אותי?