כשחלום מתנפץ לרסיסים,
והבוקר מביא תחושות של תאבה,
קנאה עמוקה לאלו שהצליחו,
סימפתיה והזדהות עם אלו שלא,
שאיפה לנסוק למרומים,
או הצצה לעתיד מעוות,
אך עם זאת נוצץ
כשחלום מתנפץ לרסיסים,
הם יורדים כטל על עלים,
כיהלומים בקרני האור,
הם בוהקים ונוצצים,
אך הזיעה שעל הכר,
מראה את מה שמנוכר,
דבר שאינו זר לאדם,
סיוט בחלום שנדם
כשחלום נחלם...
המציאות הופכת לדמיון,
הזיעה הופכת לטל,
אדם מנוכר, נהפך למוכר,
מוצג בתיאטרון בהצגה,
ללא מילים וללא תנועות,
ישנן רק דמויות
האם אנחנו יודעים מהיא האמת, ומהו השקר?,
כאשר המציאות היא טיפה של דמיון,
האם זה העתיד בתיאטרון דמיוניינו?
האם אלו פירות שיקצרו על ידיינו?
האם נדע,
רק ברסיסי החלום הבא.