מחברת

קשה כשרוצים לעזור ואין איך.

גם אתה יודע.

אבל אתה יודע שמעבר לבדיחות שלנו, ה'צחוקים', הציניות, אני אוהבת אותך ואני תמיד איתך. תמיד תמיד איתך.

"אני מאוד מעריך את התמיכה ואת האהבה שלך", הרווחת כל חלקיק ממנה.

קשה. אני יודעת שקשה. אבל תהיה חזק, ילד. אני יודעת שאני רושמת את זה בכל שורה שניה אבל אין לי בעיה גם לצרוח לך את זה -

כולנו כאן בשבילך וכולנו אוהבים אותך.

ובעיקר אני.

כמה לא צפוי.

כמה לא צפוי שהבן-אדם שאשכרה הצליח לגרום לי להשתנות, הוא דווקא אתה.

כמה לא צפוי.

אנחנו כל-כך הפוכים, אני ואתה.

אני ילדונת, שקטה, מהורהרת, מופנמת

ואתה "ערס", בוגר, מבוגר, קולני...

'מפקד' במלוא מובן המילה.

אבל אולי, דווקא ה'קיצון' הזה,

ממגנט ביננו.

ואולי אנחנו לא כל-כך שונים באמת.

כי מתחת לפוזת ה'ערס' הזאת, נמצא המפקד הכי עדין, הכי מופנם, הכי דואג שיש. 'פולנייה' אמיתית.

אולי באמת 'חיכיתי' לך, כדי שאוכל להשתנות. ואולי, הניסוח הנכון הוא שהייתי צריכה אותך כדי להשתנות.

תודה שאתה תמיד בצד שלי. תודה שתמיד עזרת לי. תודה שהצלת אותי ממשפט כשעוד בקושי ידעת איך קוראים לי. תודה שעשית בלגן שלם בסבבי שבתות כדי להעביר אותי למטבחים. תודה. תודה. תודה.

הייתי אומרת שאתה לא יודע כמה אני חבה לך

אבל מה הקטע הכי יפה?

שאתה יודע.

תודה.

אז ימי החושך נגמרו?

ייתכן?