כשקראתי את הפוסט הזה ואת התגובות הנלוות אליו, הדבר הראשון שעלה לי לראש זה שיש פה ילדה שאם משהו לא ישתנה אצלה בקו המחשבה בשנים הקרובות, סביר להניח שהיא לא תשרת בצה"ל. סביר להניח שגם כל אלה שהגיבו לה "וואו גם אני מאמינה בפיות, יש לי 3 בקבוקונים של אבקת פיות!" לא הולכים להיות לוחמים בגולני או מאזינים במודיעין, אלא אם כן הקב"ן בצו הראשון חובב נלהב של "מועדון ווינקס".

אמונה זה דבר חשוב מאוד. לאנשים מאמינים יש יותר שמחת חיים ואופטימיות, כי הם יודעים שיש משהו "מעבר" בדברים שנראים "רעים".

אם תנסו להגיב ל"אליס" שאין דבר כזה פיות, ואפילו תתבטאו בגסות, היא תענה לכם בחיוך, כי היא מאמינה בפיות, והאמונה עושה לה טוב ולא אכפת לה מה אנשים אחרים חושבים.

אבל בעצם, למה הידיעה שיש מאחוריה פיות ש(אני מצטט:)"אוהבות להשתולל והן ממש שובבות, ולפעמים הן מחביאות את המפתחות שלה" גורמת לה אושר?

האמונה באלוקים משמעותה להאמין שכל מה שעושה ה'- הוא לטובה.

כשסבתא של אבא שלי נפטרה, אמרתי "ברוך דיין האמת", כי האמנתי בכל ליבי שאלוקים דן אותה דין אמת, וכנראה הגיעה שעתה.

מה "אליס" תגיד כשסבתא שלה תגיע ל-120? האם הידיעה שיש לה פיות שמשחקות איתה תעזור לה להתגבר על האובדן המצער?

כשקורים לי דברים רעים, אני מאמין בכל ליבי שאלו תחנות שאלוקים הציב לי בדרכי להגשים את היעוד שאלוקים הציב לי, ובסופה הכל טוב.

אם חס וחלילה "אליס" תשבור את הרגל, האם היא תתנחם בעובדה שיש פיות שגונבות לה כסף מהארנק בכיף?

"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי..." (הדיבר השני מתוך עשרת הדברות).

סכיזופרנים לא חייבים לסכן את המולדת כמו גיבור הסרט "נפלאות התבונה". הם יכולים פשוט להאמין בחבר הדמיוני שלהם, לקבל שחרור מהצבא ולהמשיך בחיים שלהם בלי להתחתן. זה לא אומר שהם עכשיו "בסדר" והאמונה שלהם בחבר הדמיוני שלהם זו אמונה נחמדה וחמודה כמו להאמין בפיות.

הסכנה ב"אמונה עקומה" היא שזה נראה טוב ויפה, כמו כל תורות הנזירים של ארצות המזרח הרחוק, אבל זה בעצם עלול להפיל אותך יותר עמוק ולשחוק לך את הנפש לגמרי.

או שתחיה כל החיים שלך באוטופיה גמורה, בלי צבא ואישה וילדים וחברים (אבל אתה לא צריך את זה, כי יש לך את הפיות שישחקו איתך) או שמתישהו יפול לך האסימון, ואתה תיפול איתו לתהום העמוקה.

קראתי בספרו של חיים ולדר- "אנשים מספרים על עצמם" על בחור קטן אמונה שנסע להודו והתחיל להתעניין שם בתורת הבודהיזם.

בדיוק כשחשב שמצא את האור, נפגש עם הדלאי לאמה, האב הרוחני של אותה תורה. הדלאי לאמה שמע שהבחור הוא יהודי ישראלי והוא כעס עליו. הוא אמר לו "מה הלכת עד המזרח הרחוק כדי לחפש אמונה כשיש לך מתחת לאף את הדת האמיתית שכל העולם מנסה לחקות?". הוא שלח אותו לדרכו ואמר לו למצוא את הנפש התאומה שלו בישראל.

הוא חזר לארץ ומצא בחורה עם סיפור בדיוק כמו שלו, ושניהם התחתנו והיום הם דתיים ומאמינים באלוקים בלב שלם.

באמת שזה סיפור אמיתי! לא איזה סיפור פיות...

*************

עריכה:

יש שני סוגים של אמונה:

סתם להאמין (דוגמא: מישהו אמר לי שיש באפריקה גמלים ורודים ואני מאמין לו. אז אני מאמין שגמלים ורודים קיימים).

להאמין בדרך מסוימת (לדוגמא: בודהיזם, נצרות, יהדות, איסלאם וכו'...)

אני התיחסתי בפוסט הזה לאמונה של אליס בפיות כמו לסוג השני של אמונה, בגלל שהיא השוותה אותה לאמונה באלוקים, ורציתי להראות לה למה להאמין בפיות זה לא דומה ללהאמין באלוקים.

בדיעבד, מסתבר שהאמונה שלה היא שטחית לגמרי.  היא מאמינה שהפיות קיימות סתם ושהיא סתם מדברת איתן, וזה לא משנה לה שום דבר בחיי היומיום. 

הדבר הזה פשוט לא נכון. היא מדמיינת דברים. 

הדבר הזה הופך אותה אוטומטית לסוג של סכיזופרנית. 

עכשיו, כשמסתבר שהיא סכיזופרנית, נראה לי שהפוסט הזה היה מיותר. עוד לא ראיתי מטיף דתי שהצליח לגרום לסכיזופרן לשנות את השגעונות שלו. בשביל זה צריך פסיכיאטר.