לאחרונה יצא לי לשמוע נאום תוכחה חוצב להבות של אחד ממתמודדי "האח הגדול", בשם סער, תל אביבי שמאלני, שלא אוהב במיוחד את "הכיבוש הישראלי", ובתור שחקן תאטרון, סביר להניח שהוא לא היה שש להופיע בהיכל התרבות באריאל.
נאום התוכחה שלו מאוד עצבן אותי, במיוחד לאור העובדה שאני לא יכול לענות לו. הוא עומד שם במסך הקטן ומטיף נגד ההתנחלויות והוא לא מבין שהוא בעצמו מתנחל. ובעצם, אולי גם אתם לא מבינים את זה, כי לא כולם מכירים את העובדות שאני עומד להציג כאן. שימו לב טוב לדברים שאני הולך לכתוב כאן, כי הם באמת עשויים לשנות הרבה מתפיסת העולם שלכם בנוגע לסוגיות ההתישבות בארץ.
כדי לחסוך בפרטים מיותרים, הרי לכם ציטוט של פסקה של ויקיפדיה מתוך הערך על תל אביב:
"לפני קום המדינה שכנו בסמיכות לעיר מספר כפרים ערביים, ובהם שייח' מוניס (כיום שכונות רמת אביב, תל ברוך ואפקה), ג'רישה וג'מאסין אל ע'רבי ליד הירקון, סומייל ברחוב אבן גבירול, ואבו כביר וסלמה בדרום העיר. מרבית הכפרים האלה נהרסו עד היסוד בעשורים שלאחר הקמת המדינה, ושטחיהם, שהוכרזו נכסי נפקדים סופחו לעיר. בבתים הנטושים של ג'מאסין אל ערבי, סומייל וסלמה, אשר ננטשו על ידי יושביהם הערבים במהלך מלחמת העצמאות, השתכנו יהודים תושבי יפו, שהפכו בעצמם לפליטי המלחמה, ועולים חדשים. חלק ממשפחות יהודיות אלו הן בעלות חזקה ועדיין מתגוררות בשרידי הכפרים הללו. הליכים משפטיים לפינוייָם נמשכים לאורך שנים."
המדינה שלנו קמה בשנת 1948, ומיד לאחר הקמתה קמים עלינו כמה וכמה צבאות של מדינות שכנות עוינות ופותחים במלחמה שהיום אנחנו מכנים אותה "מלחמת השחרור".
במהלך המלחמה, משפחות רבות מהכפרים הערביים הסמוכים לעיר תל אביב ניצלו את האזרחות שלהם במדינות השכנות וברחו אל אותן מדינות עוינות שתקפו אותנו.
לאחר הניצחון במלחמה, הוחלט על פי חוק זמני שנקרא "חוק נכסי נפקדים" לספח אל היהודים את אותן אדמות ורכוש של המשפחות הערביות שברחו מבתיהם.
מאז ועד היום ממשיכים יהודים להתישב על אותן אדמות הסמוכות לעיר תל אביב, ובעצם ככה נוצרה העיר תל אביב כמו שאנחנו מכירים אותה היום.
בעצם, כל אוניברסיטת תל אביב,הידועה בגישה השמאלנית-משכילה של רוב מפעיליה ומרציה, בנויה על חורבותיה של שיח' מוניס.
"כיכר רבין", איפה שראש הממשלה לשעבר עמד ונאם על גישתו להחזרת שטחים למען השלום, נמצא על מה שהיה פעם רחובה של כפר ערבי.
אני בעצמי זוכר את ילדותי עם אבא, אמא והאחים, כשאנחנו מטיילים באזורים החרבים של ג'מאסין, לא רחוק מהבית, ונהנים ממה שהיה נראה לנו כמו שטח הפקר מגניב במיוחד. מאוד התבאסנו מכך ש"הרסו לנו" את הנוף היפה אחרי כמה שנים והתחילו לבנות שם פרוייקט רציני. לפרוייקט הזה קוראים היום "מגדלי YOO" וגרים שם אנשים מאוד מאוד עשירים, שאני בספק אם הם יודעים שהמגדל שלהם בנוי על אדמה שסופחה ליהודים אחרי מלחמה.
אני לא יודע בדיוק איפה גר אותו סער מבית "האח הגדול", אבל הסתברות גבוהה ביותר שהוא או אחד מחבריו שמחזיקים באותה דעה קיצונית, גרים על אותן אדמות תל אביביות. בקיצור, הם מתנחלים לכל דבר ועניין.
למעשה, "הכיבוש התל אביבי" הרבה יותר חזק וגדול ממה שהשמאלנים מכירים ומגדירים ככיבוש ישראלי ביש"ע. הרי המקומות הללו הם מקומות שאמנם הוגדרו כטריטוריה ערבית בעשורים שלפני מלחמת ששת הימים, אבל בעצם מעולם לא גר שם אפילו ערבי אחד, וכף רגלו של בנאדם לא ממש דרכה שם מאז ימי בני ישראל בתקופת התנ"ך.
לאחר מלחמת ששת הימים, ולאחר שצה"ל כבש את האזורים הללו, החלו יהודים רבים להתישב על אותם שטחים מתים. אותם יהודים אמיצים התישבו שם תחת עידודם של אנשים חשובים ואמיצים, ביניהם גם אריאל שרון, שאחרי הרבה שנים החליט למסור בחזרה חלקים מאותם שטחים בתקווה שזה יביא את השלום. הדבר היחיד שזה הביא זו הוכחה ניצחת למשמעות הביטחונית של ההתישבות היהודית באותם שטחים: הגנה על פנים הארץ. ככל שהטרור מתקדם יותר צעדים- המדינה חוטפת יותר מהטרור. פעם זה היה רק גוש קטיף, אח"כ זה גם עבר לצפון והדרום, אבל העיקר שהתל אביבים יכולים לישון בשקט. הם עדיין לא טעמו טעמו של גראד באמצע היום. הם עדיין יכולים לישון על הספה בדירה היפה שלהם בתל אביב, הבנויה על חורבות של כפר ערבי ולהטיף נגד כיבוש ישראלי ותקיעת רגליים בגלגלי השלום, בזמן שהבעלים האמיתיים של אותן אדמות עדיין חיים וקיימים ומיצרים על כך שאדמותיהם נגזלו.
וזה לא שאני נגד אותו כיבוש, כן? אני בכלל לא מגדיר את זה ככיבוש, כי הרי אם בנאדם חובר אל האויב בשעת מלחמה, מן הראוי שכבר לא יהיה לו חלק ביננו.
אבל אותו סער ודומיו, הקבוצה התל אביבית-שמאלנית-משכילה, האם להם יש מה לענות על אותן עובדות?
היש אבסורד גדול יותר מזה?
האם הם מכירים את אותן עובדות וטומנים את ראשם בחול או שמא הם לא מכירים והם פשוט לא משכילים כמו שהם חושבים שהם?
למישהו יש משהו הגיוני לענות על כל זה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
