שתי עובדות מגניבות על יום כיפור בארץ ישראל שאולי לא ידעתם:

-49.4% מהאוכלוסייה היהודית בישראל צמים ביום כיפור.

-אין בישראל שום חוק האוסר על נסיעה פרטית ביום כיפור (אפילו אם הנסיעה איננה לצורכי חירום).

משני הנתונים הנ"ל אפשר להבין שהיהודים בישראל מאוד מכבדים את יום הכיפורים, ומבינים את משמעותו כחג הקדוש ביותר ביהדות. אמנם לא כולם "הולכים עם זה עד הסוף" וצמים (אני מבין אותם, לצום 25 שעות זה הרבה יותר קשה מסתם להימנע מנסיעה באוטו), אבל גם אלו שמחללים ימי שבתון בפרהסיה, משתדלים לא לפגוע ביום הקדוש הזה או באחיהם וחבריהם היהודים, ונמנעים מנסיעות חולין ביום הכיפורים.

בשביל הילדים זה סבבה לגמרי. הכבישים פנויים, ואפשר לנצל את זה כדי לתת להם לשחק, להשתובב וכמובן, לנהוג בעצמם. אמנם רישיון אין להם, אבל אופניים, קורקינטים וסקייטים יש גם יש.

היום הזה הפך ל"חג האופניים", ותכלס? זה לא פוגע בי כאדם דתי. להפך, זה אפילו קצת עושה לי טוב על הלב. אני, בעודי צם, הולך על הכבישים בשכונתי התל אביבית, לבוש בגדי חג, נועל קרוקס לרגליי, מחזיק מחזור תפילה בידיי ונהנה לראות שעם ישראל ליום אחד באמת משתדל לשמור על הצביון הדתי, גם אם זה אומר אחרי בית הכנסת להתרועע עם חברים בשכונה או לרדת לשמור על הילד שנוסע על אופניים בכבישים.

ככה הרגשתי כל חיי, עד שהיום קראתי את הכתבה הנ"ל ב-YNET:

זה לא שהפעלת שירותי תל-אופן עוברת על חוק כלשהו, כי מדובר בשירותי השכרה לצורך נסיעה פרטית, וזה לא מצריך שום העסקה של עובד ביום חג ומועד.

זה גם לא שהפעלת שירותי תל-אופן תפגע ברגשותיי כאדם דתי, כי הרי כבר ציינתי קודם שלראות נערים נוסעים באופניים ביום כיפור מזכיר לי דווקא דברים טובים.

אז מה בכל זאת צרם לי בכל העסק הזה?

ובכן, מכירים את זה שחודש לפני חנוכה מתחילים למכור סופגניות בכל המאפיות, הקונדיטוריות ובתי הקפה?

ומכירים את זה שחודש לפני פורים מתחילים למכור אזני המן, שקיות של משלוחי מנות ומטבעות שוקולד בכל הסופרים והמכולות?

מכירים את זה שלפני פסח מתחילים בכל חנויות הצעצועים והפנאי בשלל מבצעים ל"אפיקומן המושלם שלכם לחג"?

ואתם בטח מכירים את זה ש"טרה" ו"תנובה" עושים קופה יפה ביותר בשבוע של לפני ואחרי שבועות, נכון?

הרי טיימינג זה הכל בחיים, וזה טוב ונחמד לחשוב שיווקי ועסקי כשזה גם מחזק את האנשים לקיים את כל הדברים הנחמדים הללו- מצוות משלוח מנות, משתה ושמחה, סעודות חג, מנהגי אכילה ומנהג האפיקומן.

הכל טוב ויפה עד שהניסיון העסקי בא על חשבון החג!

האוכלוסייה היהודית כ"כ מכבדת את החג הזה- צמים, הולכים לבית הכנסת, לא עושים מלאכה בפרהסיה. אפילו גופים עסקיים שאינם מחויבים לעשות זאת, משביתים את עצמם ביום הזה. קחו לדוגמא את ערוצי הטלוויזיה הישראליים שאינם משדרים כלום ביום הזה.

באותה מידה גם היה מובן מאליו לעיריית תל אביב בשנה שעברה שאת שירות ה
תל אופן" משביתים ביום הזה, עד שמישהו שם את הנקודה החלשה היחידה: האופניים. אז אם אפשר למכור לנו אופניים ב"חג האופניים" ולהשכיר לנו אותם ליממה שלמה (ועוד בלי אפשרות להחזיר באותה היממה, משמע- יותר אופציה להתרשלויות, משמע- יותר קנסות על איבוד\נזק לאופניים) למה שהם לא יעשו את זה?

תכלס, זה רעיון עסקי מצוין, זה עניין חוקי, ובסופו של דבר, בתור תושב תל אביב, הכסף הזה יבוא לרווחתי. ואני לא בא במחאה נגד הרעיון, אבל זה עדיין חורה לי שבהתחלה זה היה אחרת ולאחר מכן זה השתנה, נטו בשביל הכסף, לא בגלל איזה הכרח ציבורי או קריאה נגד ה"כפייה הדתית" (שהיא טרנד בתקופה האחרונה).

בגלל הכסף פורצים מוסכמה חברתית אחת בין כל העם, ביום אחד בלבד שהוא קדוש כמעט לכולם. רק בגלל כסף. לא חבל?