עד התהום, עד הקצה , עד שניפול ונתרצה

אם יש לי מיתרים, הם מתנגנים ברטט.
אם יש בי דאגה, היא חשופה כמעט
אם יש בי אהבה, היא תאמר בשקט
אם יש בי שורשים, הם מתארכים לאט.

אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד,
הרוח משנה תכופות את כיוונה.
ניסינו לעזוב אבל אני יודעת.
אנחנו נשארים שנה אחר שנה.

בחדרים שלך השמש משרטטת
קווים ורצועות של אור על הכתלים.
אני למענך כל בוקר מלקט לך
פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין.

האם אתה משיב, האם אתה עונה לי?
האם באוזנך הולמים גם שעוני
אולי את מקשיבה, אולי גם את דומה לי,
הן בפניך משתקפים פתאום פני.

אם יש לי מיתרים, הם מתנגנים ברטט.
אם יש בי דאגה, היא חשופה כמעט
אם יש בי אהבה, היא תאמר בשקט
אם יש בי שורשים, הם מתארכים לאט.

יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד
ובחסדו שורות אלייך נכתבות
קח את ידי עכשיו, עשני מפויסת.
ביום חולין כזה דרכנו מצטלבות

מיתר ,

השארת אותנו פה המומים ,

כואבים ומתגעגעים ,

אני לא יודעת מה אני אמורה להרגיש ,

ילדה כ"כ צעירה ,

מוקפת אהבה מכל פינה ,

מתאבדת ,

אני לא מצחילה לעכל,

להבין,

שאת כבר לא פה ,

שאני לא אראה אותך יותר מחייכת את אותו החיוך ,

שלפעמים היה גם מעצבן ,

לחשוב שאולי היית צריכה אותנו שם ואנחנו לא היינו

שאני לא הייתי

למרות שלא הייתי מחברותי הטובות אני לא מצליחה להבין,

קרשה לי להיתמודד ,

באמת ,

שפיתאום שכל מה שהישאר זה שקט שלא היה אופייני לך,

חושך רוח,

וחור חור ענק בלב של כולנו ,

ונישארו גם השאלות,

שאין להן תשובות,

והקריאה ההמומה שלך שמרחפת מעל כולנו ,

והתמונה שלך,

מחייך,

מנומשת,

קפואה..

הלוואי יכולתי להבין מה קורה ..

אני פשוט לא מצליחה

וכולם ממשיכים כרגיל

ממשיכים בשיגרה שעליה כ"כ מדברים

ואני רוצה ליצעוק

"אתם לא רואים אתם לא יודעים היא מתה היא היתאבדה

ואולי זה בגלל האדישות שלכם ואת ממשיכים ..."

ולא מצליחה

אני  הייתי רוצה לספר לך ,

להראות לך כמה העולם יפה

ואיזה מקום גדול תופס העולם שלך

בעולם הזה העוללם של כולנו

אני אתגעגע באמת

שלך

פה

-שצי 3>

ת.נ.צ.ב.ה

 5.4.2008

"תסתכל לה בעיניים
תינשך את השפתיים
עד שזה יכאב לך קצת
בתוך תוכך היא מחכה..."