הגעתי ממצב של 2 חברות בקושי
למצב של אין מי לסוע איתו לבאר שבע.
חברים אומרים לי שהם חברים שלי, ושיש לי חברים
אבל הם לא כאן,
אני לא יכולה לראות אותם פנים מול פנים כמעט
רק בחופשים, וגם זה בקושי.
גם מאז המפגש, לא יוצא לי לדבר איתם
כמו שדיברתי איתם פעם,
עכשיו שאני מקבלת פחות צומי מהם ממה שקבלתי,
אני מרגישה כאילו לא איכפת להם ממני יותר.
הוועידות במסן ובסקייפ הן לא כמו שהיה פעם
בוועידות במסן אנשים לא היו יוצאים כמעט,
והיו אנשים קבועים,
עכשיו הם עסוקים מדיי, או לא רוצים,
ויש אנשים אחרים...
זה מאוד מבאס.
והוועידות בסקייפ,
אני והאנשים הקבועים היינו מדברים מלא,
ותמיד היה לי מה לומר,
עכשיו אני נתקלת בסיטואציה של וועידה
מאוד משעממת, ושאני מרגישה שאם אני
אומר משהו, אז אני אתחרט על זה אחר כך.
ועוד ידיד ממש טוב שלי-
אני מרגישה כאילו הוא ממש חופר.
ממש.
אבל הוא ידיד טוב שלי ואני מרגישה רע עם זה שאני לא מדברת איתו..
XXX
כרגע אני דחוף צריכה מישהו ליסוע איתי לב"ש
כאילו, אין לי OO
כולם רחוקים >>" לא מסכימים לקחת רכבת ואוטובוס בשבילי
למרות שזה מה שאני עושה בשבילם >>"
אבל פסדר, יש להם את החיים שלהם,
אם אני אעלם, לא ייחסר להם,
יש להם חברים.
ד"א- למה חם כל כך >> <<"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
