כולם מתלוננים- שהנוער של ימינו הוא לא הנוער של פעם:
רואה טלויזיה כל היום,
משחק במחשב.
לא קורא ספרים ולא יוצא לשחק בחוץ.
יכול להיות של'הוגה' ה"רעיון" היה ביסוס כלשהו- אבל לדעתי המשפט הזה טועה.
דוגמא א': שיחה שלי עם מיכל ביום שישי בבוקר.
אני: "למה לא אמרת לי שהוא מת בסוף???"
מיכל: "מי?"
אני: "אבל הוא מת!! זה עצוב!!"
מיכל: "מי?"
אני: "לוצ'יאנו!"
מיכל: "אה. הוא? אני יודעת שהוא מת."
על מה דיברנו? על ספר.
כן. אני חולת ספרים גאה. אני מסוגלת להישאב לתוך ספר- אך גם לינות מתוכנית טלויזיה טובה. כן, אני ומיכל מספרות בדיחות מתוך ספרים שקראנו ומתפוצצות מצחוק. וכן, זה כיף.
דוגמא ב': בבית הספר יש לנו בכל יום 10 דקות קריאה. עידן לא הביאה ספר- רחל צועקת על עידן. (סיפור אמיתי)
רחל: "עידן! למה אין לך ספר!"
עידן: "כי ההורים שלי לא מרשים לי להביא ספר"
למה ההורים של עידן לא מרשים לה להביא ספר? כי היא נשאבת אליו וקוראת גם בזמן השיעור.
לא הנוער של פעם הא? דברו בשם עצמכם.
שבוע ספר שמח,
אמה.
אגב, תודה לה על העיצוב (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
