אתמול עברו 4 שנים ,
4 שנים , שאתה לא פה , איתי ,
4 שנים , שלא שמעתיי אותך מדבר ,
4 שנים , שלא ראיתי אותך ,
4 שנים , שאני באה לאותו בית , ואתה לא שם ,
4 שנים , שאני לא מריחה את הריח שלך , רק מידי פעם ניחוח שחולף ,
4 שנים , ואו כבר 4 שנים , שאני באה אלייך לבקר אותך , ואני רואה רק מצבה ,
4 שנים , שאני בכל פעם שחשבתי עלייך ירדו לי דמעות ,
4 שנים , שהמשפחה האזת הולכת ומתפרקת לאט לאט ,
4 שנים , שאף אחד לא יצליח להחזיר את מה שהשתנה ,
4 שנים , שאתה רואה את כולם עצובים בוכים , ואתה לא יכול לעשות כלום ,
אני כבר לא מאמינה שעבר כל כך הרבה זמן , וזה באמת הרבה זמן ,
אני כל כך רוצה
לקום בוקר אחד , ולא לראות את התמונה שלך על הקיר שמזכירה שאתה מת ,
לקום בוקר אחד , ולא לראות את השרשרת עם הפנים שלך ,
לקום בוקר אחד , ללכת לאותו הבית ולראות אותך יושב שם בספה רואה טללויזיה או בגינה או במחסן , רק לראות אותך ,
הפעם אני מבטיחה אני לא יתבייש להגיד לך שלום , אני לא יתבייש לבוא לשבת לידך ,
אני מבטיחה שאני יבוא יתן לך חיבוק גדול , נשיקה יותר גדולה , וישב לידך
אני יבוא עם המדים של חיל האוויר ואני ירצה שתתגא בי , שתראה לאן הגעתי , תראה שאני מצליחה , תראה שאני יכולה להגיע גבוה,
אני מבטיחה שעם תחזור אני יעשה את כל זה ! אני מבטיחה !!!
רק תחזור ...