כשאנשים רואים אותי כמו שאני, עם חולצה עד המרפק וחצאית עולות להם הרבה שאלות מבולבלות מצחיקות כאלה: "רגע, אז את מתחתנת בשידוך?" או "נסעת כבר פעם לאומן?" כל מיני שאלות שמבהירות היטב שאין להם מושג איזה סוג של דתייה אני, ואם יש להם מושג- זה לא חשוב. יש לי שלט של "דוסית" מעלי וזה לא באמת משנה איזה דוסית.
היום יז בתמוז. אני יודעת שלא ידעתם את זה. אני יודעת את זה בכל צום, שאני פתאום זורקת משהו על זה שאני רעבה, והצד השני לא מבין מה מונע ממני לאכול. כשאני מסבירה בחצי חיוך שצום היום, התגובה ברוב מוחלט של המקרים תהיה: "אה באמת? לא ידעתי. רגע, אז על מה צמים?"
וזה מה שכואב לי. אני מאוד מאמינה בכך שכל אחד צריך לחיות את חייו לפי איך שהוא מרגיש, איך שהוא רוצה. חברות שלי תמיד טוענות שהן דתיות כי ככה חינכו אותם. אני אומרת שאם אתה חי ככה כי חינכו אותך- תחזור בשאלה. זה לא שווה את זה. כשהייתי ילדה שמרתי שבת כי אמרו לי. בשלב מסוים גדלתי ובחרתי בזה. הייתי יכולה לבחור אחרת, ואין לי בעיה עם מי שבחר אחרת מהדרך שלי כל עוד הוא שלם איתה.
אבל זה שבחרת בדרך אחרת לא פוטר אותך מלהכיר. אתה יכול לאכול חזיר ביום כיפור, אבל תהיה מודע לזה שקבוצה לא קטנה מהאנשים שיושבים איתך תחת הכותרת ,"יהודים" נמצאים עכשיו בבית הכנסת, צמים. אל תאהבו את החצאית שלי, תחשבו שלדוסים יש טעם באפנה מזעזע- אבל תדעו להבדיל בין מתנחלת לבין ברסלבר. אני מכירה את התוכניות טלוויזיה שאתם צופים בהן, את הכוכבים הגדולים ואת כל שירי גלגלצ, לפעמים אפילו קצת רכילות.תוכלו לנהל איתי שיחה הגיונית על דרך החיים שלכם בלי שאני אעשה יותר מידי פדיחות (אני מקווה, לפחות) אבל למה זה לא עובד לצד השני?
למה ההגדרות והשבלונות מכניסות אותנו לדרך חשיבה מסויימת, מקובעת ומתייגת לבן אדם או לקבוצה שהיא חלק אינטגרלי מהעם שלנו אבל אנחנו לא מכירים אותו מעבר למה שכתבו עליו בעיתונים? אם כתבו שחרדים הם גזענים, אז אני מאמין. כתוב שמתנחלים שונאים ערבים? אין בעיה. מאמין גם.
למה כל עוד זה רחוק ממנו, לא פוגע במעגל האישי הקרוב שלנו, זה לא מעניין אותנו? למה זה לא מספיק חשוב לנו כדי שנפתח ויקיפדיה לדעת על מה צמים היום, שנהיה מודעים לזה שיש צום, שיש יותר מסוג אחד של דתיים (כמו שיש יותר מסוג אחד של חילונים). שבן אדם הוא חלק מקבוצה. והקבוצה שהיא העם שלנו היא הדבר הכי חזק ומשמעותי שיש לנו כרגע, ולפספס את השילוב בין כל הגוונים היפים כל כך בחברה הישראלית, זה פספוס גדול, שצריך לתקן לפני שיהיה מאוחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
