You know you can't give me what I need And even though you mean so much to me I can't wait through everything
Is this really happening? I swear I'll never be happy again And don't you dare say we can just be friends I'm not some boy that you can sway We knew it'd happen eventually
La, la la la la la la
Now Everybody's singing
נפרדנו...
וכן,אתמול זה היה מאוד קשה,אבל אין כמו המשפחה שלי שיודעת בדיוק מה להגיד לי,ואין כמו החברים שלי שאיאפשר להשאר בבאסה ליידם.
דיוויד היה הידיד הכי טוב שלי,אני ידעתי שיש לו אופי קשה,אני ידעתי שהוא בן אדם שאוהב את הלבד שלו,וידעתי גם שהוא לא יכול לתת לי את כל תשומת הלב שאני צריכה ,אני ידעתי הכל וזה לא עניין אותי,אני פשוט הייתי חייבת להיות איתו והתמודדנו אחד עם האופי של השני במשך 4 חודשים ואני שמחה שזה קרה,קודם כל כי הוכחתי לעצמי שאני יכולה,וכל שאר הפרטים כבר פחות רלוונטים.
אני אהבתי אותו,לא שעכשיו אני לא אוהבת,אני אוהב אותו גם עוד הרבה זמן,מי יודע אולי מתישהו בעתיד עוד נחזור להיות ביחד.
אבל בנתיים,ניתן לדיוויד להיות דיוויד,וניתן לעצמי קצת שקט .
אנחנו לא רבנו,אנחנו נמנענו מלריב יותר מדי בגלל זה הפרידה המוקדמת,כי כשראינו שהקשר כבר לא זורם ואנחנו לא מצליחים להסתדר יותר פשוט גמרנו את זה לפני שתהיה מריבה שתהרוס לנו את כל הקשר.
אנחנו יותר מדי אנשי אש,שנינו לא מתפשרים,שנינו לא מוותרים,ושנינו יותר מדי תקועים בתחת ובאגו של עצמנו חושבים רק על מה שעושה טוב לנו באותו הרגע ולא מסתכלים יותר מדי על העתיד..קשר לא יכול להתקיים ככה בלי שנהרוג אחד את השני,זה כבר היה מצב משוגע שהגעתי למצב שאני פשוט בוכה ואומרת לו שאני לא יכולה יותר שקשה לי,אני רעדתי והייתה לי בחילה וכבר לא יכולתי עם העצבים האלה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
