אז מה אני לובשת?
שמלת
כיווצים שחורה- 60 ש"ח בחנות שמלות בקינג ג'ורג' (כמה מטרים ממעבר החציה
הסואן הגדול, בצד ימין- אם מסתכלים אל כיוון שוק הכרמל וחוטפים מרפקים
מסכני צלעות מהעוברים והשבים).
נעלי
עקב של Poetic license, חברת נעליים לונדונית. נקנו לפני מספר שבועות בלי קופר עודפים בתחנה מרכזית ת"א. הן עלו 69.90 ש"ח (!!!), מחיר מקורי לפי הקבלה הוא 350 ש"ח. כך הן נראו בתחילה:
הסוליה הורודה שמציצה עשתה לי צמרמורת
נעימה ובעת פרק משעמם (aren't they all?) של אופרה ווינפרי, תהיתי
לעצמי... האם יש דרך לשדרג את הנעל ולתת לורוד השובב הזה את הבמה
הראויה לו? יש. ברשותי היה צמיד פנינים ורודות שקיבלתי במתנה ממישהו שכלל לא יקר ללבי (
) ועמו
שרשרת תואמת- שמעולם לא ענדתי. אם האיחוד המרגש ביני לבין תכשיטיו של
הגרגמל לא התרחש עד עכשיו, סביר להניח שזה לא יקרה בהמשך הדרך והם ימשיכו
לצבור אבק בתוך המגירה. לא חבל? חבל. אז הדלקתי לי קצת
dave gahan כרקע, פירקתי את התכשיטים של קרואלו דה וויל והלבשתי את הפנינים היתומות על ה-back bows השחורות. בניגוד לצילום הלא פוטוגני שלי, במציאות טרחתי לחלק את הפנינים, לפי צבעים, שווה בשווה בין צד שמאל לצד ימין. ~הרצפה עקומה, בלה בלה בלה
~
סיכת לטאה כסופה- במקור, סיכת דש של סבתא שלי, וינטאג'. חיברתי אותה לסיכת ראש פשוטה, סגרתי עם סוגר גומי לעגילים ו-voila! התקבלה סיכת ראש.
קערת ספגטי שהתהפכה על השמלה שלי בערך חצי שעה אחרי שהתמונה הזו צולמה- מתנה נדיבה מחוקי מרפי.
אבל נה-הא! ~מסננת "היית מת" א-לה-מאפיה-סיציליאנית ומגחכת~ באוניברסיטה של החיים יש תקנון אחר. לפי חוקיו- אנחנו לא עושים
Spaghetti Bolognese
Friday, אלא אם כן אנחנו מוכנים פיזית ונפשית לפירוק של קערות. למרות
הלבוש המהוגן שנדרש כשמקבצים בני משפחה וחברים ותיקים באורח נדיר יחסית,
אין מקום למפיות מתחסדות או לג'נטלמניות. באנו לאכול ואנחנו מתכוונים
לאכול, זו מסורת. אז לשמחתי, ניצלתי בעור שיניי. הקערה שהתהפכה עליי קיבלה טיפול מסור וכללה רק
שאריות מועטות של רוטב בולונז. לשמחתי, הפתרון היה מהיר ונטול כאבים-
מיגבנתי (מלשון "מגבון") את דרכי החוצה מאי הנעימות האדומה הזו, שהתמקמה
לה במיקום אסטרטגי- והמשכתי להנות מהחברה הטובה ומסוף השבוע, שעד עכשיו- בהחלט מפתיע אותי לטובה.
סה"כ- 141.90 ש"ח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הסודות של ויקטוריה