מכיוון שבכל פוסט עולות מצדכם שאלות שנוגעות לאורח החיים שלי, החלטתי לכתוב קטע שיוקדש לנושא בלעדית. אני חושבת שהסוגיה שמדירה שינה מעיניכם יותר מאחרות היא סוגית המשקל-גובה-אפשרות להתמכרות סודית ל-Bodies in motion with Gilad שלי. אז כמו שכבר סיפרתי לכם, אני 1.73 ופירור וניצלתי את סוף השבוע שביליתי אצל חברתי, הטובה בבני האנוש, כדי להישקל. אז סוף כל סוף אני יכולה להשלים את ה-___ שעמד ליד הק"ג ולספר לכם שאני שוקלת 56, כך התגלה.

התקופה היחידה שבה פחות או יותר הקפדתי על הזבל המעובד והקריפטונייטי שאני מכניסה לפה שלי הייתה לאחר סיום השירות הצבאי. כמו שהקוראים הותיקים מביניכם יודעים, שירתי (אחח, כמה שהייתי רוצה לכתוב "שירתתי" אבל זה יהיה שגוי אז נשחק לפי הכללים של האולפן) במשרד הביטחון. אלה היו שנתיים מדהימות ואני יכולה לתאר אותן בהרבה דרכים. אחת מהן, הקשורה ביותר לנושא הפוסט, תהיה " יא וואראדי, כמה בורקסים, כמה הפוך".

מהבקו"ם צעדתי אל החופש עם תחושה שאני אחרונת הפדלאות. בדיוק סיימתי פיזיותרפיה ארוכה שעזרה לי לשקם את גבי החבול ולעבוד על פרק הגוף העליון הנוקשה שלי והובא לתשומת לבי ע"י המטפל המתוק שלי שמפלס הכושר שלי הינו ירוד ביותר. הייתי עייפה תמידית, גם אחרי שינת נסיכות מפנקת של למעלה מ-10 שעות, ולא רק זה, אלא גם חטפתי צינון כל שני וחמישי. בגדול, זרמה לי קולה-עם-פלחי-לימון בורידים. מתנת השחרור שלי הייתה כמה קילואים ספייר שנוספו למשקלי המצומק ההתחלתי ואני שמחתי על כך!  

ונחזור לסיפור הערש, אחרי שנורה בי צרור של נזיפות מצד הפיזיותרפיסט שלי בפגישתנו האחרונה ותקוות לעתיד-טוב-יותר-עבור-הגוף-של-ויקטוריה, החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולכפות עלי אורח חיים יותר בריא. את משקה האלים השחור והתוסס החלפתי ב-2 ליטר מים ביום, את הלחם הלבן שהייתי טורפת בכמויות תעשייתיות (12 פרוסות ליום בלי למצמץ) המרתי בלחם מלא והכי חשוב, בלילות, הייתי מתחברת לקסם הבא:



מתחברת ויוצאת לריצה. אחח, הרגשתי מעולה! העור שלי היה בוהק, הייתי אנרגטית כמו שפן אנרג'ייזר על LSD והיכולת הפיזית והגמישות שלי השתפרו בהדרגה עם החודשים שחלפו. ממצב שבו לא יכולתי לעלות 12 מדרגות מבלי להתנשף הייתי רצה קרוב לשעה מבלי שתירשם התרגשות בקהל. ואז, ערב אומלל אחד, סינדרלה עשתה תנועה לא נכונה וסובבה את הקרסול. הויה, לא מתאים! ~Voice-over by Carrie Bradshaw~

בכיינות בלתי פוסקת מצדי אפילו הובילה את עידן לתרום לי, לעלמה במצוקה, את אחד מהסדים המשוכללים שלו שאמורים להחזיק את כל הציוד הרגלי של הרצועות והעצמות שלך במקום (איזה כיף זה כשהחבר הכי טוב שלך אתלט מקצועי), אבל זה לא עזר ואני והריצה התרחקנו. ד"א, אם כבר בהתרחקות עסקינן, אני די בטוחה שעידן מתעב אותי אחרי שקצת התווכחנו אתמול ואני לא יודעת למה. אם זו הדרך שלו להיחלץ מהתכנית להינשא לי when I hit my 30's, שישכח מזה. אני אוהבת אותו בצורה אנושה ובלתי תלויה בדבר אפילו אם הוא התחפש לו ל-grumpy לקראת פורים המתקרב ובא. בכל מקרה, מאז ש"נפצעתי" (מי אמר דרמה קווין ולא קיבל?) אני לא מתעמלת בצורה קבועה, אם בכלל. סדר היום הקדחתני שלי גם ככה משאיר אותי פעילה ונמרצת ובאיחור-היסטרי-לאנשהו בכל רגע מהיממה.

אז על מה נשאר לי לספר לכם? על מה שאני אוכלת. עבורי לא מדובר במשימה פשוטה ~מגרדת את הפדחת~ כי הנושא הזה בכלל לא נמצא על סדר היום המחשבתי שלי, אבל ביקשתם- אז קיבלתם. ארוחת בוקר שגרתית אצלי לרוב כוללת קפה (אלא מה), טוסט, מלפפון-קולורבי-גזר, קוטג' וגבינת נפוליאון. בימים שבהם אני עובדת או לומדת יום ארוך (8-12) שעות, אני לרוב אוכלת צהריים באחת מהג'אנקיות המהירות (יאללה, על מי אני עובדת, "לרוב" קעלק. החיים שלי הם יום ארוך אחד גדול ואני תמיד אוכלת במקדונלד'ס- ארוחת איזי רויאל עם קולה, 3 רטבי מיונז + 2 קטשופ לצ'יפס ו-2 רטבי אקסטרה לרויאל עצמו. מבחיל. אני יודעת ). ארוחת ערב ממוצעת שלי מורכבת מפירה, מסלט ירקות מפנק ומדג אפוי וקדוש בלימון ובעשבי תיבול. בין לבין, אני שותה הרבה מים ואוכלת כל מיני קטנות שאני לא נותנת עליהן את הדעת מרוב שהן טבועות בשגרה שלי- אני לחלוטין מכורה למתוקים. *הולכת לחפש פסק זמן בארון, אם אבא שלי טחן לבדו את כל שקית השוקולדים הוא איש מת מהלך *

ניסיתי לחשב קלוריות כדי לשדרג את הערך (התזונתי, חה חה) של הפוסט הזה אבל אני לא ממש בקיאה בחוקי המשחק. האם אמורים לחשב ירקות? ואיך מחשבים רטבים? נו שויין, אני אאלץ לוותר כי עודני תקועה בשלב ביטוי ארוחת הבוקר במספרים וכבר מרגישה מתוסכלת מהמחשבון המסורבל הזה. בכל מקרה, מה שבטוח- בטוח, לפי האתר הסופר רעשני ("פה דה פה פה פה, I'm loving it!" אוו, בהחלט. I am), תרומתו של רונלד מקדונלד למשוואה האישית שלי היא 1,003 קלוריות.

אז כמו שאתם רואים, אני לא בר סמכא בתחום של תזונה נכונה או כושר אישי ואני האחרונה שצריכה או יכולה לחלק עצות בתחום. אני היא בתו של השכן ובמקרה הזה, מדובר בשכן גבוה וגבעולי שפשוט העביר לבתו את מבנה הגוף הזה בירושה. זה משהו שתמיד לקחתי כמובן מאליו, כ-built in ומשום שאני מעולם לא הקדשתי לו מחשבה יתרה, גם לא חשבתי שמי שקורא בבלוגי הקט יקדיש. I stand corrected כי זו שאלה שממשיכה לחזור על עצמה.

כשפתחתי את הבלוג לא היה לי מושג שהוא יציב אותי בעין הציבורית (הוירטואלית). בטח שלא חשבתי שהוא יעשה את זה במהירות אדירה שכזו שבה נרשמו בבלוגסטר קרוב ל-3/4 מיליון צפיות ייחודיות ב-9 חודשים. אבל בכל שלב לאורך הדרך, המטרה שלי הייתה לחלוק את הפרספקטיבה החיובית שלי על החיים, את תפיסת העולם שלי שאפשר ורצוי לעשות את המקסימום עם מה שיש לנו, כי עם זה ננצח. אז תתייחסו לעצמכם יפה ותפנקו את עצמכם בצ'אפחה לבבית על השכם מדי לילה, זה הכל, כי אתם זה כל מה שיש לכם. ואם מישהו בוחר להיות מושפע ממני באורח כלשהו, בבקשה שזה יהיה האורח הזה. ~אילוסטרציה של צ'אפחה כפולה, תודה ישראבלוג~

תקופת הבחינות המקוללת ולוח הזמנים ההו-כה-מטורף שלי אמנם מונעים ממני מלפרגן לכם בתגובות בחזרה (ותודה על כל האהבה! אתם מדהימים! ), אבל אני אישית הייתי מתעצבנת אם היו מתעלמים ממני, אז ראו בפוסט זה כפוסט כפרה. אני מקווה שהצלחתי להשביע את הסקרנות של חלק גדול מכם שגילה התעניינות בנושא ולמי שדורש החזר על 5 הדקות שגנבתי מחייו, סליחה.