HELLO HELLO!

מה שלומכם? מה חדש? כבר יש לכם בגד-ים לעונת האבטיחים?  (בינתיים ב-40 פאקינג ש"ח ליחידה, אבל לי יש סבלנות)(אני מדברת על האבטיח. את פינת בגדי הים סגרתי כבר)

אני מקווה שאתם סולחים לי על המחסור בעדכונים בבלוגסטר. התואר שלי ממש עף על עצמו בשבועות האחרונים. מרוב שאני עסוקה בפרזנטציות ועבודות הגשה ואפופה בתחושת "בא-לי-להתאבד" כללית, אני אפילו לא מספיקה לנזוף בתואר שלי במלוא הערסוותיות הציורית ולומר: "מה פרשת כנפיים, מה נסגר בנאדםםםם". אוקיי, הנה! בזכותכם מצאתי את הזמן לעשות את זה.  התואר שלי עכשיו מתבייש בעצמו ועומד בפינת החדר ואני מרגישה שנגולה אבן מעל ליבי הקפוא כפינגווין אוקראיני (הכי המצאתי עכשיו אבל נראה לי הוגן שהפינגווינים יתחלקו בצורה שוויונית בין כלל מדינות העולם).

Just a quick update, רציתי לחלוק אתכם את מצב הצבירה הנוכחי של השיער שלי באמצעות תמונה שלי ושל דניאל הבונבונייר, ילד שמתחזה להיות אחי הקטן. סתם, אני די בטוחה שהוא שייך להורים שלי, אבל אני בכ"ז לא מבינה למה אני נראית כמו אינדיאנית לידו.  כל קשר בין המצולמים מקרי בהחלט?

אז נחזור לראשית הדברים של סאגת השיער. למי ששאלה על איך שהגעתי לתוצר הTwotone-y של הפוסט הקודם- חימצנתי את הקצוות עם אבקת הבהרה וחמצן 9%. העניין הוא שלסיסטר ולי יש רזומה לא פראיירי בתחום הצביעות הביתיות ולכן, אני לא יכולה להמליץ "כן לנסות בבית" בפה מלא למי שאין לו. אני לא רוצה לקחת על המצפון שלי ניסיונות-מייקאובר שייכשלו ואת כך שתתעבו אותי לעד, בעיקר כי היו לי שפע של כאלו ובסופם אכן שנאתי את עצמי ואת הרעיונות ההזויים שלי. שנאה עקובה מדם. באמת. פעם אפילו ניסיתי לחנוק את עצמי תוך כדי שינה (לא באמת, סתם הסתבכתי בתוך השמיכה). רק כדי להוכיח לכם את רצינות העניין... בשירות הצבאי ננזפתי ע"י המפקדת שלי על אחת נפילת-פריזורה אחת. היא אמרה שהצבע הרדיואקטיבי שלי (כתום-מרקר) הוא לא מדוגם. טחח. אז אנא, מספרה.

ונגיע לסוף העלילה. בשבוע שעבר, צבעתי (היינו, סיסטר צבעה אותי) לקרמל, כך טוענת החפיסה. וסוף כל סוף, אני מרוצה.

מעכשיו אני לא נוגעת! עד הפעם הבאה כלומר...... ואתם תהיו הראשונים לדעת!

סוף שבוע נעים לכולם ולכולן,

3>

ויקטוריה