ימים קשים ולילות ארוכים ומהבילים עוברים על כוחותינו. אמש, אחרי יום תזזיתי במיוחד, נכנסתי לסדינים הקרים עם צלחת ענבים חמצמצים ופשוט שכבתי שם, נוגסת בחשיכה. בשלב מסויים, השיעמום עשה את שלו ופניתי לשחק עם שטרודל, גמל הצעצוע שהעניק לי רודריגו, החבר האחרון שלי (כל כך הייתי צריכה לקחת אותו לסניף של ה.שטרן שיגרום לו להרגיש בבית (גם החבר וגם ה. שטרן מקורם בריו זה ז'אנרו) ולא לשווקים מכווני תיירים, הא? ). חשבתי על הדפוס המדאיג שאיפיין את השנה האחרונה- כל עוד לאדון אין אזרחות ישראלית, תפאדל! יאללה! מערכת יחסים! אבל אם מדובר בתושב קבע, אין על מה לדבר- אפילו אם מוצג א' הוא בחור לעניין. "מעניין", סיננתי לעצמי באפילה. כעבור חצי שעה של מחשבות מתנגשות באוטוסטרדה, בניסיון לרדת לשורשו של ה"מעניין" האניגמטי הזה, החלטתי להאזין לקצת מוזיקה לפני השינה. השיר הראשון שעלה היה "Stranger in Moscow" של מייקל ג'קסון, אגדה בחייו ועוד יותר במותו. למה לא יכולתי ליפול על "חולה על כדורגל" של אייל גולן? הנה יצירה שגם מדברת על שאיפות קרייריסטיות בחיים וגם לא מאיימת להפוך את הפרצוף שלי לקנבס לשירבוטי דמעות של בדידות.

הגעתי למסקנה עגומה משהו שזו המיטה שהצעתי וכל שנותר לי כרגע הוא לשכב בה ומקסימום, להחליט על דרך פעולה חדשה למחרת בבוקר, שפשוט מסרב להגיע. האם נגזר עליי לבלות נצח בדימדומים מלאי ההירהורים האלה? כעבור חצי שעה נוספת ואורלוגין (נשבעת לכם, יש לנו אורלוגין בסלון. אני חיה במוזיאון של ענתיקות ) שמציין את השעה 3, למרבה האימה, 3 בבוקר- הבנתי ששינה כבר לא תצא לי פה, גם לא אם אהיה שרועה בשקט מופתי ואספור כבשים מקפצצות. פתאום, היה לי רעיון. *מצילתיים דרמטיות* וכידוע, ברגע שנדלקת נורה מעל ראש- נורה פיזית או נפשית, אפשר לזנוח בלב שלם את הניסיון הפתטי להירדם. כבר כמה ימים אני מתבשלת במרינדה של תשוקה לחולצת מייקל ג'קסון. אבל בדר"כ, החנויות מכתיבות לך מה אתה תלבש ולא אתה מכתיב להן מה למכור, אז החלטתי לעשות מעשה ולהכין חולצה כזו במו ידיי. שלפתי מחדר הארונות שלי טי-שרט לבנה, חצאית טריקו שחורה שגדולה עליי בכמה מידות טובות וחולצת kenvelo מכופתרת אדומה שנמצאת ברשותי כבר 4 שנים, אבל לא לבשתי אותה מעולם. שמתי ידיי על מספריים, חוט ומחט ועשיתי את שלי. voila! קיפלתי את הטי החדשה בצד הריק של המיטה והנחתי את שטרודל עליה, והשינה באה אלי בעוד שאצבעותיי שומטות אותו אט אט, ובתקווה, גם את ההתנהגות ההרסנית הזו של להתאהב במי שמטבע הדברים והנסיבות, המקסימום שביכולתו לעשות זה לעקוץ ולצאת בהליכת ירח מחיי.