חולצת נקודות ארוכה של vero moda עם השרוולים החמודים ביותר בתבל (שכנראה מודעים לזה כי הם מחבקים את עצמם בקצוותיהם )- עלתה 27 ש"ח ונקנתה via אי-ביי, המקום המושלם לרכוש בו פריטים חורפיים בעיצומו של שרב יולי-אוגוסט ים-תיכוני.

משהו חדש שניסיתי לעשות לשיער וגם סרט ראש לבן-כסוף של asos- גם הוא נקנה דרך אותה פלטפורמה נהדרת ועלה 18.18 ש"ח. הוא היה מתויג תחת הסטאטוס new with defects ובליסטינג עצמו הוסבר שזוהרה של אחת האבנים הגדולות הועם. הסתכלתי שוב ושוב בתמונות (במידה ואתן נתקלות במצב כזה, יש לוודא שאתן מביטות בתצלומים של ה-actual item שאתן מתעתדות לרכוש ולא בכאלה שמציגים את הפריט במצב הרצוי והמושלם מהאתר הרשמי של אותה הרשת) ושרשרת התגובות שלי הייתה כדלקמן:  אוף נו, מה קשור עכשיו... -> ~בודקת לעומק, או לפחות מנסה~ -> המפפ, מה אני מפספסת? איי, על העיוורון... -> יאיי. טמבלים. בשורה התחתונה והפעם במילוליות, לא הצלחתי להבין על מה כל המהומה ואלוהים יודע שהשתדלתי. ה-headband נראה לי בסדר גמור, מכל הזוויות ולפנים ולפני. ואם מצבו נחשב לפגום, אני אבלע בשמחה את הצפרדע הזו (ואקווה ששום חרוז סורר לא ייתקע לי בוושט).

שורט לייקרה נוצץ- נקנה בסייל רצחני ב-H&M בברלין, 5 יורו. כמו שלבטח שמתם לב, אני נוטה יותר לכיוון האלגנט מאשר לכיוון הספורט בחבל הארץ המסתורי והפראי ושהוא הספורט-אלגנט. כפועל יוצא, אני לא מחבבת טרנינגים ובגדי מד"ס אחרים שחוטפים אותי מה-happy place שלי וזורקים אותי אל תוך תרחישי מתיחות שרירים בטירונות יולי '05. אבל הפעם, חרגתי ממנהגי כי מדובר בשורט באמת מתוק. יאמי.  ~מנסה לדפוק לשורט שלי לק~מבינה שבגלל חוסר החיבה למד"סים שהוזכר מעלה, האקט דורש הגמישות הזה הינו בלתי אפשרי~לא ניצלת מחרון אפו של המנחוס ותופסת את צוואר~

שרשרת כסופה עם תליון של אפונים (פנינים סינתטיות) בתרמיל- נקנתה דרך האי-ביי החבריקואי שלי עבור 1 דולר בלבד.

תיק לבן של h&m עם ניטים מדורדסים- נקנה עבור 5 יורו באותו סייל אירופאי שציינתי לפני 2 סעיפים וכמו במקרה של התיק מהפוסט הקודם, גם בו לא יצא לי להשתמש יותר מדי לאחרונה. הגיע הזמן לפצות, מהר מהר לפני ששנת הלימודים תשע"א בועטת לי בלסת ומותירה אותי אומללה ואובדנית, סוחבת קפה ומיליון קלסרים לקראת עוד שיעור לילי בחקר ביצועים והחלטות (זה נשמע כמו חתיכת קורס אכזר או מה? ).

סניקרסים שטוחים לבנים של h&m שראיתם אינספור פעמים אבל מה לעשות, אני אוחחחבת אותם - אל תתפסו אותי במילה אבל לדעתי הם עלו באיזור ה-12 יורו.

 

לק ירקרק לעונה הסתווית שתגיע בסוף, גם אם לפעמים נראה שלא. בטח גם אתם נתקלתם בלא מעט בלוגי אופנה ובהם רפרנסים ושימושים בקולקציית לקי החאקי של שאנל. בימים שבהם אני לא עובדת (וכפועל יוצא, לא כפופה לקוד לבוש שמרני יחסית), אני מנהלת בחדרי מעבדת לקים צבעונית (ואי אפשר להאשים אותי. אחרי איזה 10 שנים של כסיסה, סוף כל סוף, יש לי ציפורניים. זה אחושלוקי מרגש! ). אני עוד לא שם מבחינת האלטרנטיבות הנוחות לכיס שניסיתי ורובן מושכות יותר למרקר הזרחני מאשר לחאקי המאופק, אבל אני בהחלט מתקרבת.

השבוע האחרון היה עמוס מאד, אבל בעיקר בדברים טובים (למשל, לצאת עם חברה מהטירונות בצבא שלא ראיתי הרבה מאד זמן, מאורע מרגש שלקראתו לבשתי את התלבושת שלפניכם). בנוסף על האירוע הזה ואחרים, גם נפגשתי עם עידני, החבר-הכי-טוב שלי (להלן: bestie) שאותו לא ראיתי מזה כמה חודשים. אל תתנו לטרמינולוגיה הרכרוכית שלי לבלבל אתכם, מדובר בחומת שרירים שמתנשאת לגובה של 1.87 ס"מ ומבלה כל יום באימונים, בחדר כושר (ובהתנדבות! לא ברור לי כל העניין הזה ) ובלגימת שייקי-בריאות מוזרים שהוא נשבע בחייו שהם עושים לו טוב למרות שעולה מהם נינוח משונה ולא מפתה. יש לו מוטת כתפיים/זרועות אדירה, את אוסף המוזיקה הטוב ביותר שנתקלתי בו מעודי, הרבה חולצות מכופתרות שובות לב של abercrombie & fitch ודירה שמעוצבת על טהרת השחור-לבן, עם פסנתר מרשים בסלון שלנצח יגרום לי להחסיר פעימה. אבל מה שמשך אותי אליו מלכתחילה היה הנשמה הטהורה שלו. אני יכולה להישבע שהיא השתקפה בעיניים החומות שלו עוד בימים הרחוקים שבהם הפרחנו נשיקות על הלחי ו"שלום שלום"-ים מבוישים במסדרון, הוא בדרך ל-5 יח"ל מתמטיקה ואני בדרכי ל-4.

אני בטוחה שאם הוא היה רוצה- הוא היה מסוגל למחוץ ראש של מישהו בשתי כפות ידיו (ואולי באחת) רק כי הוא לא מסתדר לו טוב ברשתית העין, אבל לא הוא. לא עידן. חדות מחשבה ולשון חדה גם כן נמצאים ברשותו, אבל מאז ומתמיד הוא טיפל בקשר שלנו בכפפות של משי, גם כשזה כלל לא הגיע לי. עידן תמיד גרם לי להרגיש נינוחה ובטוחה ואלוהים יודע שבשגרת החיים המפחידה שלנו, שבה בחורות צעירות נרצחות ע"י מכריהן, לא ניתן לקחת את זה כמובן מאליו. זו המתנה הכי גדולה שניתנה לי מהמין האנושי, גבר שנכנס לחיי בדיוק בתקופה מעורערת שבה הרגשתי שאני ממש לא מסוגלת לנשום מרוב שאני פגועה, שלא לדבר על לבטוח מחדש בבן אנוש שלא נמנה על לובשות החזיות. עידן שלי תמיד טיפל בי בסבלנות אינסופית, ואני חושבת שאני לא אומרת לו את זה מספיק- כמה שאני מעריכה אותו ושמחה על זה שהוא שותף בחיי, אחרי כל השנים הארוכות האלה שבהן ידענו עליות ומורדות, כשאת המורדות ידענו בעיקר בגללי, אני מודה. *מסמיקה* אבל הוא תמיד נתן לי הזדמנות נוספת. אני חושבת שאחרי הכל, היה לו אמון בי. הוא ראה מעבר למשבר הרגעי, מעבר לייסורי הגדילה, מעבר לתהפוכות ולתהומות של הנעורים שלי. הוא ידע ש-I will come around והוא חיכה.

והנה אנחנו כאן, יושבים בשדרה שמתחת לביתו, חולקים קרמבואים חבוטים ומתחבקים. כל כך הרבה דברים קרו לי בחודשים האחרונים ותויקו במוחי במגירת ה"צ'יפס חייב לשמוע על זה!" וכשאני פתאום רואה אותו, הכל נעלם ואני עסוקה רק בלשמוח על חברתו ולהתנהג כמו טלטאבי מחויך ומסטול. לאט לאט, מתחילים לזרום להם צחקוקים, אותיות ומילים- והסחף לוקח אותנו למקומות רחוקים, הרחק מהחום התל אביבי שלא מרפה. אנחנו מתפתלים בין סיפורים על דרום אמריקה שבה הוא טייל בתקופה הזו ועל מרכז אמריקה שנכנסה בסערה לחיי בדמותו השרמנטית של רודריגו- כאילו שמעולם לא נפרדנו, עידן ואני, ישובים על ספסל ומלטפים כלבים תועים, הכי טבעי בעולם. אבל כמובן שהוא גבר טיפוסי- יש לצ'קמק לו את היד ולנזוף בו במשך 20 דקות לפחות כדי לקבל חומר יותר מפורט, את הסיפור המלא שמאחורי "פיטרו אותי"+נשיפה קצרה או "היא נפרדה ממני"+משיכת כתפיים. וככה בדיוק אני אוהבת אותו. רגוע, rock solid, לא עושה הר מעכבר (לדעתי אלה לא עכברים, אבל אולי קטונתי מלשפוט) ולא רגיש לדגדוגים- אבל אני ממשיכה לנסות. עידן הישן, האהוב והטוב. עידן, כל כך שונה ממני, כל כך מתאים לי. אה, ואם הוא יירדם כשנלך לקולנוע לצפות ב-twilight: new moon, הוא יקבל ממני מכות בטוסיק. רק רובאי 02 ולא אתלטית מרשימה במיוחד, אבל אוקראינית הארדקור, איתי לא משחקים. איה איה אייייייה עידן... לא בניתוח!!!!!!!!!!1