שרשרת לוכד חלומות- עלתה 18.52 ש"ח, ונקנתה מהמוכר האמריקאי הזה. התרבות האינדיאנית מרתקת אותי (לא בגלל ג'ייקוב וגם לא כי אני נאלצת לרעות בשדות זרים מתוקף היותי "יצור לא תרבותי", שזה איך שאמא שלי מכנה אותי כשאני מנבלת את הפה ) ולוכדי החלומות הם no exception. כשהייתי צעירה יותר, הייתי מבלה שעות בחנויות כמו ג.א.ש. מבלה ומבזבזת את כל תכולת הקופה שלי על קטורת, ספרים, שמנים, פסלונים ושאר חפצים שחוטאים ברומנטיזציה לילידי אמריקה, אבל בכ"ז- מצאו אצלי מקום בלב ועל המדף. הדבר הראשון שקניתי ברשת היה עגילי כסף שמעוצבים כ-dreamcatchers, אבל למרות גודלם המכובד, אחד מהם אבד לי לבלי שוב בלילה סוער (לא סוער-שובב אלא סוער-באמת. ירד גשם). זה הסיבוב השני שלי עם תכשיט של לוכד חלומות, נקווה שהפעם יהיה לו אורך חיים מרשים יותר.

בפוסט הקודם סיקרט היקרה (השם שמור במערכת) שאלה איך אני יודעת מה בדיוק לחפש ברשת. אז התשובה שלי היא כזו: לא פעם ולא פעמיים קרה שבשיחות קבינט עם סיסטר, נזרקו לחלל משפטים אבודים והוזים כמו: "הלוואי והייתי מסוגלת לעצב ולתפור לעצמי שמלת bodycon בניוד עם הדפס של ברבורים" או "תגידי, איפה לעזאזל אני מוצאת עכשיו שרשרת עם פרחי אורגנזה ענקיים שנקשרת בסרט סאטן?". רעיונות היו בשפע, אבל פעמים רבות לא ניתן היה להוציא אותם לפועל. לצערי ולמרות שאני גרה בעיר גדולה שאמורה להיות מלאה באפשרויות אין קץ, הרגשתי שהגחמות המאד ממוקדות שלי לא תמיד זוכות למענה. זה השתנה כשיצאתי לדייט ראשון עם אי-ביי (הושאר לי פידבק חיובי ) ומבחינתי, חיי הצרכניים מתפצלים לשניים- לפני ההיכרות עם קניות ברשת ולאחריה. כשהתקעקעתי לראשונה, רכן מעליי המקעקע ואמר לי בקריצה שהוא די בטוח שניפגש שוב, כי ברגע שאתה מתחיל- אתה לא יכול להפסיק. אז המוג'ו שלו אמנם היה מוגבל ועצרתי ב-2 קעקועים, אבל מבחינת קניות ברשת, תוך כמה חודשים הן הפכו לחלק חשוב במשטר תזונת הבגדים שלי עד כדי כך שאני חוטפת הלם תרבות כשאני צועדת לתוך קניון ממוזג.

גופיית גברים שחורה של דלתא, של אחד האקסים שלי. ולא, אני לא מקבלת איזה kick מוזר מלהוריד עוגן באוקיינוס של העבר ולהתרפק על (ובטח שלא "בתוך") חפצים ישנים. רציתי ללבוש טופ שהוא לא חשוף והגופייה הזו רפויה ונחתכת גבוה, מה שהפך אותה לחייל הקומנדו המושלם לביצוע המשימה בשטחי האויב. אז אם כבר הקדשנו לך פסקה, קח גם שיר:

keds אולדסקול גבוהות בצבע קרם- לא נעלתי אותן הרבה מאד זמן והחלטתי להחזירן לקדמת הבמה כי הן באות בטוב עם הלך הרוח הקז'ואלי שמאפיין את הימים שבהם אני נעדרת מהעבודה ומנסה לעקוב אחרי לוח הבחינות הכאוטי שלי. אחרי גירוד cartoon-י של הראש ונורה שנדלקה מעליו והזכירה לי שהן בכלל ברשותי, דגתי אותן מארגז נעלי ה"ממפ, לא בא לי עליכן כרגע" שדחפתי לחלקו האחורי של חדר הארונות שלי. זאת שיטת אחסון לא יעילה במיוחד, כי אתה זורק פנימה, אוטם ושוכח- וכשאני מתלבשת, אני לרוב לוקחת בחשבון רק את האפשרויות שמופיעות לי ממש מול העיניים אז ממ, מה עשיתי בזה בעצם. ובכן, בייביז, you've been missed. ואבא, פסקת ההאשמה המעודנת הזו הכי מיועדת אליך! תטפל בחדר שלי כבר או שלחילופין, תן לי או.קיי לטפל בזה בעצמי בדרכים המסתוריות שלי מבלי שאח"כ תעשה פרצופים של אלפא מייל שזאב תועה (ובעל מסמר ופטיש) פרץ לו להביטאט!

xoxo לך בייבי-סיס, ודיימון סלבטור במיטה שלי, רק מתעורר, מוסר לך דרישת שלום. oooh, i cracked a funny (למי שהשורה האחרונה לא אמרה לו דבר, את/ה מוכרח/ה לצפות ב"יומני הערפד"! את/ה חייב/ת את זה לעצמך!!!)