ישבנו בגינה נטושה, לוקחות שאיפות עמוקות מהסיגריה ומדברות על שאיפות עמוקות בחיים.

אתם יודעים איך זה- חברות הכי טובות, ההוא זרק את ההיא, החיים בזבל, כולם צבועים, אנחנו בני נוער ציניים וחסרי לב ונמאס לנו מהכל ומכולם.

התבנית המסורתית של מרד נעורים, עקרונות ועומק לצד ויכוח סוער בנוגע לבחור "הכי שווה" בשכבה.

ואז היא זרקה את הפצצה.אחרי לגימה ארוכה מהבירה השנייה שלה לאותו ערב היא פלטה בהיסח הדעת שלוש מילים טעונות לאוויר.

"מה החלום שלך?"

לא הייתה לי תשובה מיידית, לכן, בפרץ ילדותיות, תקפתי מיד בחזרה- "מה החלום שלך?"

שתיקה מביכה החלה לחנוק אותנו. חיים ללא מטרה נעלה שווים לקליפת השום, ושום מסריח.

"החלום שלי, מורכב ממטרות רבות קשורות בשרשרת של הגשמה עצמית", אני עונה, מסרבת להודות ש"החלום שלי" למעשה בלתי קיים.היא מהנהנת באיטיות, ואני מסתכלת עליה בחשדנות, בודקת את האפשרות שהיא הבינה שהתחמקתי.היא לא אומרת כלום, ולכן אני ממשיכה לדבר בשטף בעודי מקווה שמהירות המילים תבלבל ותסית את תשומת הלב ממני."זה פשוט, תראי: אני רוצה להתאהב, להתחתן, להקים משפחה, לא לאבד אנשים אהובים, להישאר החברה הכי טובה שלך, לראות עולם..." אני ממשיכה לירות מילים בהספק גבוה מדי מהממוצע, מודעת לבנאליות העלובה שלהן.

היא שתקה וגם אני השתתקתי. הסתכלנו נבוכות אחת על השנייה, מהרהרות בעצב במהות קיומינו.

אבל זה קרה מזמן, כל כך מזמן...

כיום התשובה ברורה לי: החלום שלי הוא לחיות.

רשלנות אישית בתוספת רשלנות רפואית הביאה אותי למיטה במחלקת אשפוז יום.כל שבוע אני מגיעה בדיוק בשעה שמונה בבוקר להרעלה השבועית שלי.סרטן גרורתי נחשב לכרוני, ונשארה לי פחות או יותר שנה לחיות חיים לא חיים.כך שכעת אני יושבת בזמן שהעירוי מטפטף ונזכרת בעבר וחושבת על העתיד.אתם מבינים, זה לא זמן טוב למות- הילדים עוד לא גדלו, הבעל לא הספיק לבגוד(לפחות לא בידיעתי), הכלב של השכנים עדיין מתפרץ לגינה שלנו ומשחית את הצמחים, זה פשוט לא זמן מתאים.

זאת הסיבה שבשבוע הבא אנחנו טסות.דברים רבים הספיקו להשתנות, אבל החברה הכי טובה שלי נשארה כזאת.היא הציעה לי טיול בעולם, ואני קפצתי בשמחה על ההזמנה, אבל בתנאים שלי.

אתם מאמינים בכוח עליון? אני מאוד רוצה להאמין.רוב אוכלוסיית כדוה"א מאמינה בכוח עליון, או לפחות טוענת כך.נדירים הם המקרים שבהם חולה סרטן מניח לרפואה הקונבנציונאלית, זונח גם את הרפואה האלטרנטיבית(דיקור סיני זה לא כיף גדול כמו שזה אולי נשמע), ומוצא אלטרנטיבה משלו.למעשה, לא שמעתי על מקרים כאלו.לצד זאת, לא שמעתי גם על מקרים מוכחים של ניצולים מסרטן גרורתי בשלב הסופי.

שרבטתי על המרשם שלי לתרופה המשככת כאבים מילה אחת: אקראיות.

מתחתיה הוספתי מילה נוספת: גורל.

כעת, כל שנותר לי הוא לקוות שהן ישתלבו זאת בזאת כמו שרבים מאמינים, והדרך להצלה שלי תסתמן, ארוכה(בכך אין לי כל ספק) אך מבטיחה.

התוכנית פשוטה: היעדים שלנו ייבחרו באקראיות.

נעצום את עינינו ונלך לאן שאותו כוח עליון יכוון אותנו.

הייתי רוצה להאמין שלסיפור שלי יהיה סוף טוב, אבל גם אם לא-בינתיים אני יכולה לומר שיש לי חלום.יש לי מהות.

משתתף בכתיבה נוצרת