סיזיפוס

על מדרכה חדשה

שנבנתה לאורך חצי חורף,

בלטה, ועוד בלטה, סטייל אירופה,

בלגן גדול, אי נוחות.

הולכי-הרגל אמרו לעצמם: סבלנות, יום ועוד יום,

העבודות יסתיימו בסוף.

עדיין על המדרכה חול שהגשם לא ניקה.

כלב חירבן קוביות, בנה מגדלים. הסריח.

 ובעליו השאיר את הגללים, בניגוד לחוק,

לתפארת המדרכה.

מתרגלים. חיים בתוך שקית ניילון.

על ספר חדש, שנכתב כמה חורפים,

בדם לב, מבט אישי לנפש פנימה,

נכתבה הקדשה שהסתיימה כך:

... שעון החול והמשרוקית הופקדו

בידי מנוול.

והמציאות מפגישה במקרה -

את בעל הכלב עם המנוול מההקדשה;

את גללי הכלב עם דם המשורר.

ונדמה שאלוהים איבד

שליטה על בריאתו,

והצבע החום נהיה אדום מאד -

והקול קול אלוהים והידיים ידי אדם.

ואין יותר אחראי למעשיו.

אלוהים אומר : חטא אדם.  ומעניש.

ואדם אומר זה עונש מאלוהים. ומתפלל -

ואנחנו מתרגלים לחיות בשקית ניילון.

(עמירם לורד. ינואר 2012)