סיזיפוס

החלטתי להזמין אותו לפגישה.

לתרגל עליו הכרות. להתנסות באיך להגיד לא,

מבלי שיפגע.

הוא התפתל, ופירפר ועשה את כל הדברים הנכונים.

ממש כמו שהמאמן אמר לו לעשות.

התלבש יפה. הריח טוב, עשה פרזנטציה לתלפיות.

הסתכל לי בעיניים וסיפר סיפור טוב.

שאלתי אותו את כל השאלות שלמדנו בקורס.

את השאלות המכשילות וגם את השאלות המשפילות.

תמרנתי אותו כמו שאני לשה בצק ללחם שאני אופה.

כמו שאני לשה ביצים של גבר במגע הראשון שלי איתו.

הוא התמודד בכבוד. היה רגוע. בלע רוק.

התאמץ עד הסוף. מוטיבציה לא היתה חסרה לו. גם לא ביטחון עצמי.

הוא בהחלט התאים לי. בסוף הוא קצת הזיע, והכניס את הדברים שלו,

בסירבול, לתיק.

בסוף אמרתי לו שבטוח נודיע לו.

אם יתקבל נודיע לו בטלפון.

ואם לא - אז נשלח לו מכתב. 

אחר כך יצאתי עם תמר וישבנו בקפה שרגא.

רכלנו על כל הבנים בעבודה ושתינו קפה הפוך, עם כוס מים ליד.

שוב אמרתי לתמר שלא תתעסק עם הבנים מהעבודה.

קבענו שנלך יותר מאוחר לקנות שמלה לקיץ. אנחנו מחליפות, בינינו, כל הזמן בגדים.

יש לנו את אותו הטעם ואת אותו הגוף. אני התחלתי קצת להשמין. והיא לא.

הוא לא חיכה שאתקשר אליו.

הוא יצר איתי קשר ישר לנייד שלי.

הרגשתי שאני מדברת עם הגבר הכי לא קיים שיש.

אדם שאיננו.

אמרתי לו שאני מעדיפה להמשיך עם מועמדים אחרים.

ואם הוא יתאים אז אתקשר.

תמר רוצה אותם צעירים וחתיכים.

ואני רוצה את תמר.