סיזיפוס

זמן רב יושב אצלי בראש מיני סיפור על מורה דרך שקובע עם לקוחותיו להפגש בשעה 10:00 בבוקר בלובי של בית מלון. לקוחותיו מגיעים בזמן  לבית המלון, חלקם (הלחוצים שביניהם) אפילו מקדימים בחצי שעה, אבל הוא מאחר בכמה שעות.  למרות האיחור הרב הלקוחות ממשיכים לחכות. הם לא יודעים את הדרך ומאמינים שכל רגע יגיע המדריך. כשמגיע, לא מתנצל בפני לקוחותיו.  אומר : "עכשיו למדתם את כל התורה שבעל פה: אל תחכה למורה הדרך שלך."  

בדרכי למורה הדרך שלי השתמשתי  ב- G.P.S - כשהגעתי קרוב מאד למקום שבו קבענו להפגש, (והוא כבר המתין לי 10 דקות לפני הזמן), ה - G.P.S. הנחה אותי לפנות שמאלה, במקום שיש רק פניה ימינה: "פנה שמאלה ובעוד חמישים מטר תגיע ליעד המבוקש". עשיתי עם המכונית כמה סיבובי פרסה, וכמה סיבובים בכיכר הקרובה, אך ללא הועיל. לא מצאתי את היעד. נכנסתי לסיחרור, עצרתי את המכונית, החניתי והתקשרתי למורה-הדרך-שלי. אז הוא אמר לי : "אתה הגעת סמוך ליעד (כמעט). תפנה ימינה, תתקדם,  ועוד חמישים מטר תגיע ליעד."

כיביתי וניתקתי את ה- G.P.S . התחברתי למציאות, הרמתי מבט וראיתי את השלט ובו כתוב שם הרחוב שאליו יעדתי את עצמי. הלכתי חמישים מטר והגעתי לקליניקה של מורה הדרך.

מורה הדרך נתן לי לצעוד לפניו. הדרך לקליניקה שלו היתה רצופה פניות. בכל פניה אפשרית - בחרתי בפניה הלא נכונה. והוא החזיר אותי לדרך הנכונה שמובילה לקליניקה שלו, לספת הטיפולים. אני, באופן בלתי מוסבר, כל פניה שבחרתי הובילה אל הפאר, אל הרושם, אל הסטטוס הגבוה. אבל הקליניקה שלו, בסופו של דבר, היתה בחצר האחורית של בית צמוד קרקע במקום יוקרתי.

הוא אמר לי שבדרך, שהלכתי בחיי, הגעתי למקום של אין מוצא. מבוי סתום, מבוך. אין לי הישגים מקצועיים; אין לי זהות מקצועית ברורה; אנשים פוגעים בי בגלל הסטטוס המקצועי שלי, הנמוך במיוחד. אנשים לא יכולים לזהות את היכולת שלי בגלל הנכונות לעבוד בעבודות שחורות; נכונות שמכסה את הזהות שלי ומעידה על חולשה וחוסר ביטחון: "כל הכבוד שיש לך קווים אדומים ואתה לא מוכן לנגב לאוטוסטים בוגרים, ולא עצמאיים, את התחת. באמת כל הכבוד לך. אנחנו חייבים להכנס לתהליך ארוך, ממושך שעולה הרבה כסף. אבל שווה לך להשקיע את הכסף הזה. לחוות את חווית ההפסד כדי לצאת לחיים מקצועיים אחרים. כדי שתוכל להתגאות בעצמך. שתוכל לשקם את הביטחון העצמי שלך. דבר ראשון אל תצפה מאנשים שיעזרו לך. דבר שני תתחיל לעשות ספורט ודיאטה. אף פעם לא היית חתיך - וגם ספורט ודיאטה לא ממש יעזרו. אבל אתה חייב להוריד 30 קילוגרם. ותחשוב על ארבעה מקומות עבודה, שאילו תעבוד בהם, בעוד שנה, תתחיל, סוף כל סוף, להיות גאה בעצמך. דע לך שאם אתה לא בוטח בעצמך אז גם בוס פוטנציאלי, או לקוח מזדמן, לא יבטחו בך"

 יצאתי מהפגישה הזאת עם הרגשה שאני לא יכול לסמוך על עצמי. שאני בתוך מערה חשוכה, ארוכה ורבת פניות; ובלי מדריך לא אמצא את הדרך. חוסר אונים.

בדרך לביתי איבדתי את הדרך. לא השתמשתי ב - G.P.S. עצרתי לשאול מישהו לאן אני צריך ליסוע? והוא אמר לי: "לאלוהים יש תכניות עליך. אבל לך יש אפשרות לבחור את התכנית שאתה מתכנן לעצמך. יש לך אפשרות ליצור לעצמך את מציאות חייך. התכנית שתבחר היא היחוד והזהות שלך. אדם צריך תכנית; צריך מפה -  ולא מורה דרך. תפנה כאן ימינה - ועוד חמישים מטר תפנה עוד פעם ימינה ותמשיך ישר. אתה כנראה פנית יותר מידיי שמאלה ואיבדת את הדרך."