סיזיפוס

אני עושה בדברים מסוימים סימנים.

והם מסמנים, מבשרים;

אחד שמתחזה לגרפיקאי, פרילנסר, מעושן, מזדקן ומתבלה.

שלא עבד מימיו, רק הפריע. מלוכלך, אלכוהוליסט, פרזיט.

לפעמים התחזה לכתב עיתונות, פרילנסר.

לפעמים התחזה למשקיע בבורסה.

הצליח לעקוץ נשים אבודות ולקחת מהן את הכסף;

שיחק עם הכסף שלהן בבורסה,

עד שהפסיד את הכול.

הביטוח לאומי תמיד קיים אותו.

זה סימן.

כשהתאנים, או הרימונים, או התפוזים, או הלימונים,

או השסק בשלים על העצים בחצר של השכן ממול,

באים העטלפים. הם לא עוזבים עד שהפרי האחרון נאכל.

העטלפים מבריחים את העורבים. והעורבים מבריחים את היונים.

יונק הדבש והבולבול והדרור לא פוחדים. להם הצוף של הפרחים 

והגרגרים מספיקים.

אבל כשהעורבים חוזרים, אחרי שהעטלפים נעלמו מהחצר של השכן,

זה סימן.

שריטה באוטו, כלי שנשבר, דלת חורקת,

סתימה, נזילה, משהו חסר, נגמר המלח, קרע,

פרימה, פצע.

זה סימן.

רעב, התבודדות, הסתגרות, חוסר שינה.

זה סימן.

תיירים רבים שמסתובבים באלנבי,

בדיזינגוף. רוכבים על אופניים בטיילת.

עומסים את המסעדות בבן יהודה.

זה סימן

עשרה ימים נוראים.

ציפיה לחורף.

זה סימן.

ועכשיו, מחכה, מתפלל, הופך וממשיך הלאה.

כמה זמן? חצי יום? יממה?

שבוע?