סיזיפוס

לא ניפחו בלונים.

זר פרחים לא שפע אגרטל.

קערות לא גדשו דברי מתיקה,

במקום זאת היה אבוקדו קשה שמחכה לרכות.

כחכות רחל.

ברכות לא נכתבו על נייר פרחוני,

לא הונחו על השולחן ולא נתלו על הקיר,

רק בפייסבוק המתעתע, המנוכר, החצי אוטומטי,

מישהו כתב: "מזל טוב איש יקר."

בלי עוגה.

כבוד אבוד ופרנסת ריצפה,

או הצלחה והשפעה.

המזל הטוב יבוא, או שלא.

כשהרולטה מסתובבת אין לחכם יתרון על הכסיל. 

כשהקובייה נזרקת אין לאציל יתרון על הברברי.

לכולם אותו סיכוי למזל הטוב, באור ובחשכה.

היה זה יום בצל עטוף בקליפות שום.

יום של מלך החמצות.

יום של אביר לא כלום, בלי כתר ושרביט.

העיר רעשה.

דייריה לבשו בגדים מרופטים.

גבר ואישה, צעירים, חבוקים, ניפחו את המסטיקים שלהם

כמו בלון. יצרו לב מבלוני מסטיק.

עד שהתפוצצו. 

האספלט יזכור.