נכנסה בי מוזה פתאום.....
אני לא יודעת עד כמה הפרק טוב, אני חושבת שכן, אבלללל מקווה שתהנו..
פרק 6
ניגשנו ליד רוי שם והתחלנו לרקוד, ראיתי שרוי מסתכל בדיי עצבון אבל התעלמתי כמה שיכולתי.
התקרבתי לגיל והנחתי את ידי על צווארו ופשוט נישקתי אותו.
"תגידי לי מה את עושה???” רוי צעק אלי.
התנתקתי מגיל והתקרבתי לכיוון רוי בכעס,
"מה נראה לך שאני עושה?, מה אני חייבת לך משהו?” צעקתי עליו בקול,
הוא נבהל נראה מעוצבן אבל במבט שלו היה הרבה עצב.
הוא תפס את היד שלי ומשך אותי החוצה.
"למה את עושה את זה?” הוא אמר ואני שמטתי את ידי מידו
"מה למה?, למה אתה עושה את זה?”צעקתי בכעס
"למה אני עושה את מה?” הוא שאל כלא מבין,
"אתה חושב שאני לא יודעת?” אמרתי והעיניים החלו לדמוע במהירות.
"מה את יודעת?” הוא אמר וכנראה הבין למה אני מתכוונת.
הוא הביט בי ולא אמר כלום, הוא הבין שהוא פגע בי.
ואני בכיתי לא רק בגלל זה אלא גם בגלל שהבנתי ש'מכרתי' את עצמי בשביל לפגוע בו, וכל כך השתנתי.
"בוא אני יסביר לך דבר, אחד.
אני יודעת על כל זה מהרגע הראשון, אני שמעתי אותך ואת החברים שלך מדברים,
בגלל זה לא זרמתי עם גיל, וזה לא בגלל שאני רוצה אותך אלא בגלל שאני בן אדם, ויש לי רגשות ואני לא יכולה שתתערב עלי, וברגע שגיליתי על זה הייתי בשוק ובוא נגיד ששעה לפני שבאתם אז אלינו לארוחת ערב, אני החלטתי מה אני עושה.”
שתקתי, רציתי לנשום הדמעות חנקו אותי.
"מה החלטת?” הוא אמר בקול צרוד ושקט.
"שאני יעשה הכל , אבל הכל בשביל להרוס אותך.” אמרתי במהירות ונכנסתי לבפנים,
לקחתי את התיק שלי והלכתי הוא עד ישב שם המום.
ואז הסתובבתי לכיוונו ויריתי,
"ואיך אתה יכול לחיות עם עצמך?,אתה לא בן אדם אבל
בגללך אני כל כך השתנתי, ובאמת דבר אחד היה אמיתי,
אני אהבתי אותך.” אמרתי והכאב הזה לא יכולתי לשאת בו הסתובבתי
ורצתי משם, הוא רץ אחרי ועצר אותי, עיניו דמעו,
"עזוב, עזוב אני לא רוצה לראות אותך יותר.” אמרתי מאוכזבת,והלכתי
הגעתי הביתה, שבורה כל הדרך לא הפסקתי לבכות הייתה כבר שעה מאוחרת ועליתי למעלה לחדר שלי, נעלתי את הדלת ונשכבתי על המיטה.
מרוב הבכי נרדמתי.
-=-
הבוקר הגיע וכל היום לא קמתי מהמיטה,
כדי שלא ידאגו מזה שאני לא יוצאת מהחדר אמרתי לאמא שאני לא מרגישה טוב,
מיה התקשרה הרבה פעמים אחרי שהיא כנראה שמע, אבל לא עניתי לה ולא לאף אחד, לא רציתי לאכול לא רציתי לשתות, לא רציתי כלום.
שמעתי כמה דפיקות על הדלת, והסתכלתי על איך שנראיתי,הבגדים מאתמול בלילה והאיפור המרוח על כל הפנים.
הדלת נפתחה קצת,
"דני זה אני אני יכול להכנס?”
"כן עפר.” אמרתי.
"הוא נכנס וסגר את הדלת, ופתח את התריס קצת כדי שיכנס טיפה אור לחדר.
"מה קרה?” הוא שאל במהרה
"לא קרה כלום.” מלמלתי.
"דני אני אח שלך, התאום את לא יכולה לשקר לי, אני רואה שקרה לך משהו.”
הוא אמר ואני רק חייכתי, אני ועפר דיי מחוברים, אבל לא בהכל ולא תמיד, כי אנחנו לא מסכימים על הכל.
"נוו... דיי..” אמרתי
"נו מה קרה?”
נשברתי. סיפרתי לו הכל, והדמעות ירדו מעיניי.
"אני לא מאמין שה מה שהוא עשה, דני אני נשבע אני יהרוג אותו.”
"לא לא אני לא רוצה שתתערב, אני רוצה להתמודד בזה לבד.”
"ובטח עכשיו חצי מהבנות בשכבה מעריצות אותך" הוא אמר במהירות..
"אותי? למה?”
"את היחידה, שהצליחה באמת, לשבור לו את הלב.”
הוא יצא מהחדר, רק אחרי שהבטחתי לו שאני יתקלח וירד לאכול למטה.
-=-
"דנייייייייייי....” אמא צעקה לי מבעד לדלת...
"מה אמא?” עניתי כולי מנומנמת.
"קומי מתוקה אני צריכה לספר לך משהו...” היא אמרה.
באמת יש היום בית ספר, ואמא בדרך כלל הולכת, הרבה לפנינו.
"מה את עושה פה למה את לא בעבודה?”
"אני צריכה לספר לך משהו...”
-=-
שעה אחרי....
נכנסתי כולי עצובה וכועסת לבית ספר,
לא רק רוי אלא גם האמא הסתומה הזאת, אוחחחחח
נכנסתי, לבית ספר וכל הבנות והבנים פתאום הסתובבו והסתכלו עלי.
הלכתי לכיוון הלוקר שלי, וכולם עדיין הסתכלו עלי, הסתובבתי ופתחתי אותו והתחלתי להוציא את דבריי מתוכו.
המחשבות על מה שאמא אמרה לי בבוקר לא יצאו לי מהראש ורק חירפנו אותי יותר,
לא יכולתי לסבול את זה שהיא מסתירה ממני דברים ומשקרת לי,
"אמממ דניאל?”
הסתובבתי וראיתי מולי את רונה.
"אממ היי..” אמרתי
"רציתי להגיד לך תודה.”
היא אמרה
"על מה?”
"על זה ששברת אותו, גם לי הוא שבר את הלב כמו לחצי שכבה בערך, ואת היחידה שהצליחה... אמממ להרוס אותו.”
חייכתי , שמחתי שהצלחתי איך שהוא לשמח מישהי או כמה בנות אבל, זאת לא אני, ממש לא שמחתי לשבור אותו.
הלכתי לכיוון הכיתה והתקדמתי למקום שלי, שלי ושל רוי, ומכניסת הכיתה, ראיתי אותו יושב שם, עם פנים נפולות כאילו הרסו אותו.
כל כך לא שמחתי.
תגיבוווו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: