היום אני יושבת על זה וכותבת עד פרקים אז זה אומר????
עדכון בקרוב אזז הנה הפרק
פרק 15
"והתקשרתי אליו ודיברנו וזה ואז הוא אמר שהוא עזב בגלל שהוא לא יכל לראות אותי עם עומר.
והוא בסוף אמר שהוא אוהב אותי.”
"מה?”
"כן...”
"אני בשוק בהלם!!!! ומה עשית?”
"ניתקתי.”
אמרתי והשפלתי את מבטי מטה.
"מה? למה עשית את זה מה את סתומה? מטומטמת?”
"כן.. כל כך כן.”
"אז? מה את מרגישה?”
"כואב לי ועד יותר מזה יש לי בעיה יותר גדולה!!!”
"מה?”
משכתי באפי....
"אני חושבת שאני אוהבת אותו.”
"את רצינית?”
הפלתי את מבטי. “ כן.”
"אוקיי...” היא אמרה מהרהרת.
ופתאום בצעד שכל כך מתאים לה היא קפצה ואמרה..
"נוווווו זה נהדר.”
"מה נהדר מה?, את לא מבינה כמה רע לי עכשיו, שאני מבינה שאני התעללתי בו בלי סוף, רק בגלל שהוא אהב אותי.”
"אז מה תגידי לו שאת אוהבת אותו.”
"זה לא כל כך פשוט..”
"זה מאוד פשוט, תקשרי ותגידי לו.” היא אמרה והיא הושיטה לי הטלפון.
"איזה?, נראה לך?” אמרתי ובמהירות זרקתי את הטלפון על המיטה,” אני יעשה את זה שאני יהיה מוכנה...”
"ומתי זה יהיה?”
"או נו מיה. די שאני יהיה מוכנה.”
דיברנו עד קצת והיא הלכה, אבל ההרגשה הרעה והמגעילה עדיין ישבה לי על הלב.
מזה ישבה, יותר נכון נחתה שם ולא רצתה לזוז.
החלטתי להתקשר, לא ידעתי מה השעה והאמת גם לא היה אכפת לי, הייתי חייבת לדבר איתו או רק לשמוע אותו.
למה להתקשר? התלבשתי והזמנתי מונית לא אכפת לי מה, אני חייבת לראות אותו.
בדרך, שעת לילה מאוחר ישבתי מאחורה במונית חושבת עליו, הרגשתי מין הרגשה כל כך מחורבנת, אני פשוט פגעתי קשה במי שאני אוהבת וזה כואב לי כל כך.
הגעתי, בדרך לא דרך איתרתי את הבית ועמדתי בחוץ, לא רציתי לדפוק בדלת כי השעה הייתה משהו כמו 3 בלילה, אז שלחתי לו SMS 'צא החוצה'
תוך משהו כמו 5 דקות הוא יצא, די מנומנם אבל עדיין ערני בו בזמן
הוא לבש טרנינג ארוך כחול כהה וחולצה לבנה ארוכה, השיער שלו היה מבולגן, אבל הוא היה כל כך יפה.
הוא התקרב אלי והדבר הראשון שרציתי לעשות היה פשוט לחבק אותו, פחדתי שהוא ידחה אותי, משהו בפנים פשוט אמר לי לא לעשות את זה.
הוא נעמד מולי והדבר הראשון שהרגשתי היה הריח המשכר של הבושם שלו מתפשט באויר.
"היי.” אמרתי בשקט אני לא יודעת מה בדיוק הוא הרגיש בגלל זה שהגעתי לשם.
"היי.” הוא מלמל ומבטו היה כלפי מטה.
"אני מקווה שאתה לא כועס שבאתי.”
הוא שתק.
"בואי בואי נלך מפה.” הוא תפס את ידי בעדינות ומשך אותי אחריו.
הגענו לאיזה גן משחקים ריק והתיישבנו על הספסל שם.
ישבנו שם ושתקנו, דמעה זלגה מעיני הסתכלתי ישר ולא לכיוונו אפילו לא ידעתי איך להגיב.
"למה את בוכה?”
"אתה יודע?, הגעתי למסקנה, מסקנה הכי פשוטה ומפגרת ביקום. ורציתי לשתף אותך בה.”
"והיא?”
"אני לא מבינה איך אתה אוהב אותי?, אני כל כך סתומה, אני פוגעת בכולם, אני עושה דברים שהם לא כמו שאני רוצה, אני מזוייפת.”
זה לא נכ-”
"ואתה יודע מה הכי נורא?, אני פחדנית.”
"מה זאת אומרת?”
סיבבתי את פני לכיוונו
"אני מפחדת, כל כך מפחדת להודות שאני אוהבת אותך.”
להגיבבבבבב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: