זהו, בגרות אחרונה למשך כמה חודשים, סוף סוף.(: דווקא הלך לי לא רע.
מייקל ג'קסון מת, מסכן. |: זו אבדה גדולה לעולם המוסיקה, הוא היה פשוט מלך. דום-לב.
(ואני כבר חשבתי שהוא ימות כי האף שלו התפורר או משהו).
האהא, ציטוטישו.
אימא (לאחותי): "לכי תביאי את העוגה."
אחותי קמה ופותחת את התנור.
אימא: "מהמקרר, הבלה!"
(אחותי פותחת את המקרר)
אימא: "שבמחסן!!!"
-
אווה: "המורה שלי מדברת בשגיאים."
-
טניה: "אני רעבה."
סשה: "תחיי."
טניה: "שאימאשלך תחיה!"
-
(מתקשרים למישהו שנעדר)
שגיא: "אלון, מה קורה, גבר? איפה אתה?"
(מקשיב כמה שניות, ואז אומר ביי ומנתק.)
כולנו: "נו, איפה הוא?"
שגיא: "בשווייץ."
השיר Eva של נייטוויש דיי טוב, אני אוהבת אותו, אבל טאריה חסרה לי, ולדעתי זה שיר שהיא הייתה יכולה לבטא בעוצמה ווקאלית הרבה יותר מרשימה. אמרתי את זה פעם ואני אומר את זה שוב... נייטוויש עשו טעות כשוויתרו על כזה נכס. מבחינת האיסטרומנט הלהקה עדיין מעולה, אני אוהבת את העבודה, אבל הקול של אנט אולזן הוא פשוט לא נייטוויש. סולן לוקח המון מהפרונט של להקה כמו גם מהתדמית שלה, ובלי טאריה מבחינתי הם הופכים ללהקת פאוור לא רעה בכלל, אבל ממוצעת, במקום לאחת מהטופ 5 שלי בתחום. אנט שרה כמובן מצויין בזכות עצמה, אבל ההשוואה לטאריה כסולנית בלתי נמנעת וגורמת נזק תדמיתי גם לאנט וגם לשאר חברי הלהקה. לפחות בעיניי. היא עשתה עבודה טובה מאוד לדעתי ב-Cadence of Her Last Breath, אבל בשירים המוקדמים שבוצעו על-ידי טאריה... הנעליים קצת גדולות. זה אפילו לא משהו ספציפי שקשור באולזון; את טאריה כל סולנית תתקשה להחליף.
They wear white for me,
Seemingly jaded and lost.
I forge myself into your dreams, and here I am
Your life
-Opeth, White Cluster
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
känslomässig