Burned Out Ends of Smokey Days.

זה כמו חווייה חוץ-גופית, כמו לנגן שיר מוכר היטב; מבלי לשים לב, האצבעות זזות והשיר מתנגן, והאוזניים חירשות והאצבעות קהות-חושים. זה מרגיש עיוור, התהלכות של זומבי, בידיים מורמות, עיניים מזוגגות. עיוורות...

ואין לה מושג לאן כל זה חותר. הליכה ברחוב סואן, גדודים של אנשים משני הצדדים נדחפים. כולם ממהרים, רק היא הולכת לאט. תוקעת עיניים באריחי המדרכה. בחלון ראווה אקראי. בובות מולבשות בבגדי יוקרה. במה היא שונה מהן? גוף פלסטיק מפוסל היטב בידיו של אומן, פני חרסינה ופורצלן, ושום דבר בפנים.

ויש לה סיוטים בלילות. בליל צבעים ופנים וקולות, מערבולת סוערת ובלתי מובנת. להתעורר שטופת זיעה. ללכת למקלחת, להתקרר קצת. היא רוצה לבכות, והעיניים יבשות.

על מה היא בוכה? יש לה משפחה אוהבת. היא מבוססת כספית. יש לה ציונים טובים, פחות או יותר. יש לה את כל מה שהיא רוצה וצריכה וגם את מה שלא.

היא יוצאת לנקות את הראש. כשהיא חוזרת, כעבור שעה, היא פורשת למיטה.

היא מעדיפה את הסיוטים על פני המציאות.