Burned Out Ends of Smokey Days.

...That feels like tragedy's at hand

שוב שלום לקוראיי (המעטים), חבריי (ההזויים) ומטומטמיי (הדבר היחיד שקיים בשפע).

קרה לי מקרה הו-כה-מסעיר! כלומר, צולמתי בידי צלם מצויין לעבודת הגמר שלו. האמת, זה לא מרשים כמו שזה אולי נשמע (רוב הסיכויים שזה בכלל לא נשמע מרשים). הכל התחיל ביום שני של שבוע שעבר. הלכתי לי לתומי ברחובות שכונת הפרחים, בדרכי לפגוש את מי-אם-לא ידידי הטוב סשה, שטען שיש לו "חדשה מרעישה ללא חרפה ובושה". מלים שלו, לא שלי. (למרות שכשזה מגיע לסשה, כל דבר איכשהו מסתיים בחרפה ובושה ומאסר ענישה. מלים שלי, לא שלו).

לכן, כשפגשתי אותו, לא הייתי נלהבת במיוחד. סשה הוא אדם... צבעוני ביותר, בעל נטייה להסתבך בצרות ולכלול בזה גם אותי. אבל התרגלתי, הוא חבר טוב, וזה שווה את זה. כולנו צוחקים בסופו של דבר.

אבל אני סוטה מהנושא. הוא הוביל אותי לארומה, שם חיכינו בסביבות העשרים דקות עד שהגיע צמד-חמד של בחור ובחורה, הוא שחור שיער ומעט גמלוני, היא נמוכה, שזופה, מלאה וחייכנית. הם הציגו את עצמם כמור ואמיתי, מכרים של סשה. למרבה ההפתעה, מסתבר שהם ראו את שנינו מסתובבים יחד ואהבו את המראה שלי, וביקשו לצלם אותי. לצלם למה, אני שואלת, וגם נענית- פרוייקט אוניברסיטאי. הם לומדים קולנוע וצילום.

למותר לציין שהייתי חשדנית למדיי בשלב הזה. יש כאלו שהיו קופצים על המציאה- לא אכפת לי להצטלם, אבל זה נשמע קצת חשוד. סשה הסביר שהם חברים של אחיו הגדול ושהם לומדים יחד, ושאין לי מה לדאוג.

מה אומר ומה אספר?

הסכמתי.

החלפנו מספרי טלפונים ואימיילים. הם היו מאוד נחמדים, כיפיים, ונהניתי מאוד. יש כמובן מקום להודות לסשה, אתה חבר נהדר ומתווך נפלא.

ולעיקר, לאחר שהכברנו מלים- הם ניאותו לבקשתי ושלחו לי את התמונות במייל. הנה כמה מהן שאני מחבבת. :)

יש לציין שהזכויות על התמונות לא שייכות לי, למרות שאני המצולמת. תודה רבה-רבה לאמיתי, צלם מחונן בחסד עליון, ולמור היצירתית והמוכשרת שאירגנה "סט" ו"שיפצרה" אותי.

-

(השעה הייתה אחת וחצי בלילה.)

אלון: "בואו נלך לאכול פיצה."

אני: "עכשיו? בכזו שעה?"

אלון: "טוב, נו."

(אחרי כמה דקות של שתיקה)

אני: "רעיון הפיצה עוד בתוקף?"

הפיצה בכלל לא הייתה פתוחה בסוף, הם סגרו בחצות.

כאן תם לו עוד פוסט חסר-תוכן, מוזר, ו... חסר-תוכן. כן. בהחלט.

אוקסנה מאחלת לכם המשך לילה מקסים.