Burned Out Ends of Smokey Days.

יש פעמים (רבות, לצערי) שאני לא מסוגלת להבין את פשר המעשים של אנשים. כוונות, רגשות והנחות זה מאוד נחמד, אבל אני שופטת לפי מה שתאכלס עשית. זה נורא נחמד שלא התכוונת לפגוע בי, שחשבת שזה לא יתגלגל הלאה ושהנחת שאני לא אדע. מה שעשית היה ללכת ולספר משהו אישי שסיפרתי לך.

הנה הסבר קצר על פרטים אישיים. הם שייכים לאדם מסויים, ולו בלבד. זה לא כמו להשאיל מחברת או משחק, שאפשר לשכוח אצל חבר, או להחזיר קצת שרוט. כשאני מספרת דבר אישי, אני מפקידה אותו בידייך, ולמרות זאת, אני היחידה שאומר לך מה לעשות איתו. אני מבהירה שיש לי אמון בך שתשמרי סוד, שלא תבגדי. ואת איבדת את האמון שלי.

ולמה? אני והוא היינו בשלב של תיקון, בסדר? מה בער לך ללכת ולהרוס? את לא מכירה אותו אפילו, וזה היה מעשה פשוט נפשע.

הבטחת לי שלא תעשי שום דבר בנושא. המטרה מקדשת את האמצעים? גם המטרה וגם האמצעים שלך היו מזעזעים. חיטטת לי בטלפון כדי למצוא את המספר שלו, כשנפגשת איתו סילפת את כל מה שאמרתי, והרסת כל תקווה שאולי הייתה לנו לחידוש קשר חם ולבבי. חיללת את הפרטיות שלי בדרך שלא תיאמן, ועוד העזת לשקר לי על זה. 

את פחדנית. עשית משהו? קחי אחריות עליו. חיות מריחות פחדנות- אני מרגישה אותה. והרגשתי מהתחלה שאת פחדנית, בדברים שנוח לך לפחד מהם. לא פחדת לחלל את הפרטיות שלי (דבר שחשוב לי מאוד, ואת אמורה לדעת את זה- ושתינו יודעות שידעת את זה מעולה). לא פחדת להרוס מערכת יחסים בשיקום. ולא פחדת לשקר לי בפרצוף, אבל את פוחדת לעמוד מולי ולהודות. לומר את האמת במקום כל השקרים המטונפים שאת מפזרת בלי חשבון. תמיד קטנונית, תמיד מטאטאה דברים מתחת לשטיח ומחביאה מאחורי הגב.

תמיד ידעתי שלומר את האמת לא היה ערך עליון בשבילך, ששקר לבן קטן תמיד "סידר, קצת עניינים לטובתך. ואת, מצדך, תמיד ידעת שיש לי בעיה עם זה. כן, אני מכבדת כנות, אני מעריכה יושר ומעדיפה תמיד את האמת כולה, בשלמותה. וכזו אני. אם עשיתי משהו רע, אני אתוודה עליו. כן, יכעסו עליי. אבל אני לא פוחדת ממי שאני מסתובבת איתו. ליתר דיוק, אני לא שפוטה של אף-אחד. את עלוקה קטנה. אין לך טיפת ביטחון. אם הייתה לך, לא היה לך שום צורך לתקוע לאחרים סכין בגב כדי לקבל תחושה שאת שולטת במצב.

והנה לך עוד משהו שאני מאמינה בו. אני באמת ובתמים מאמינה בזכות של אנשים לנקמה. עין תחת עין, שן תחת שן. ואני מודיעה לך, שממני לא תברחי. אני ארדוף אותך. ואני אעביר אותך את מה שהעברת אותי, לא כדי שתביני מה עשית. כי את תמיד מבינה מה את עושה. זה לא מתוך רשלנות, אי מחשבה או פזיזות. זה היה מתוכנן, ומתוכנן טוב. ידעת בדיוק איך כל אחד מאיתנו יגיב, חיילים בלוח השחמט שלך. אני אעביר אותך את זה כדי להרוס אותך סופית.

ואולי זה לא חשוב בכלל. יש דברים אחרים לדאוג להם כרגע, וזה בכלל לא משנה, כמו תמיד. ואני עוד אהיה האשמה בסוף.