חזרתי אתמול בלילה- עליתי על הטיסה באחת עשרה והגעתי בסביבות שתיים.
אז היה דיי כיף, יש לי המון תמונות יפהפיות של קייב- עיר מדהימה ביופייה. היא מלאה בשכיות חמדה ומקומות היסטוריים מפוארים.
בסופו של דבר דווקא הסתדרנו, איבאן ואני. אפילו חיבקתי אותו כמה פעמים השבוע!
בכל אופן, היה מצוין, אבל עבורי, אין כמו הארץ. קשה להסביר. באוקראינה לא היו נהגים שמשרבבים את הראש מחוץ לחלון ומסבירים עם הידיים איפה זה ז'בוטינסקי, לא היו אנשים שהתחילו לדבר איתך בתחנות אוטובוס על כמה שקשה להם בחיים, לא הייתה ישראליות. זה חסר לי.
גם לאימא שלי התגעגעתי. נהדר להיות בבית שוב.
בכל-אופן, ביקרנו בהמון מקומות תיירותים מופלאים. נהניתי מאוד. אני חושבת שהעובדה שאיוואן ואני היינו לבד הפעם תרמה לחיזוק הקשר הרופף, למרות אי-הנוחות. אחרי הכל, אם אחותי הייתה שם, היינו מדברות בינינו לבין עצמנו, או מתאחדות נגדו, רבות איתו וחוזרות יחד הביתה כעבור יומיים (זה כבר קרה פעם. כאוס מוחלט).
וכמובן, יש תמונות:). מצטערת שהן לא באותו גודל, פשוט הייתי צריכה לחתוך חלק- תיירים כל הזמן נכנסו לי לתמונה, המעצבנים. 
הכנסייה האורתוקודסית בקייב. רציתי לצלם גם בפנים, אבל לא הרשו, הכונפים.
אני לא יודעת איך לתרגם... זו הפרצ'סק לאברה.
ביי-ביי (ותודו שהתגעגעתם, זונות!),
Оксана
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
känslomässig