Burned Out Ends of Smokey Days.

כינוי: קיסי, קאס, קאסי, קסנ, קסני. 

מין: נקבה.

מזל: דלי

מאכל אהוב: תותים! 3>

שתייה מועדפת: כל דבר שמכיל קפאין.

סדרה: על-טבעי, האוס.

האם שחית פעם בעירום? באמבטיה נחשב?

האם נמצאת אשם באיזשהו פשע: שומרת על זכות השתיקה.

האם אתה אוהב לצחוק על אנשים: כן, והרבה. כזו אני.

כמה כריות: 2, ועוד כרית מגניבה כזאת שנראית כמו החלק העליון (המשענת) של כורסא, ככה שאפשר גם לשבת ולקרוא בנוחיות.

חיות מחמד: חתולה, שוקי. 

המוזיקה בכלליות (סגנון): אין משהו מוגדר. יש לי בפלייליסט אלטון ג'ון, דרקוניאן, לד זפלין, שופן ובוב מארלי ביחד.

מאמין\ה באהבה וירטואלית?: לא חוויתי, אז... לא. :)

הכרת פעם מישהו\מישהי מהאינטרנט? נפגשת איתו\איתה?: אהא.

מאמין\ה באהבה ממבט ראשון?: לא עשיתי על זה פוסט? לא.

מהי אהבה בשבילך?: כשאני אדע, אתם תדעו שאני יודעת וגם אני אדע שאני יודעת שאני יודעת. סחתיין למי שהבין את המשמעות.

הדבר שעושה אותך למאושר\ת?: להיות אדון לעצמי.

מה הכי פוגע בך?: שתלטנות.

אוהבת לעשות?: מוסיקה כמובן.

את\ה אוהב\ת להיות בבית?: כן, למה לא. אבל גם לצאת נחמד. 

שיש לך אהבה את\ה נאמן\ה?: כן, במידה ויש.

אתה אוהב\ת ילדים? לא במיוחד. רק את האינטליגנטים- לביא3>.

אתה וותרן או עקשן?: עקשנית ביותר. מזל דלי, מה אתם רוצים.

אהבה בנויה על 3 מרכיבים בסיסיים, מה הם?: אמון, הומור, נאמנות.

את\ה חושב\ת שאת\ה יודע\ת לאהוב?: אחלה שאלה.

אני שונה ממך תנסה\תנסי לשנות אותי?: ממש לא.

את\ה בחור\ה קנאי\ת?: בחלק מהזמן, תלוי גם בסיטואציה. ככלל, כן, זה קיים באופי שלי.

מילים או משפטים שאת\ה מרבה להגיד: סתום ת'פה.

אתה מאמין בה'? לא ממש. אני נגד דת ממוסדת.

היחסים עם ההורים טובים?: כן, לא רעים. בפרט בזכות העובדה שאני לא מופרעת (יש כמה שיחלקו על זה... אהמ סשה).

שיר אהוב: כרגע התמכרתי ל-Mother Earth של Within Temptation.

מראה חיצוני:

שיער: ג'ינג'י.

עיניים: חום בהיר, מתקרב לירוק.

גובה: 1.73 בספירה האחרונה.

שוקלת: ממוצע.

גזרה: מבחינתי בסדר. אני לא מתיימרת לדגמן לאף אחד.

סגנון:

לבוש: ג'ינס וגופייה, בדרך-כלל.

ברגע זה לובש: גופייה ובוקסר.

מוזיקה ברגע זה: Hammerfall- Last Man Standing

חושב על: העבודה שמחכה לי.

קניתי: הזמנתי דרך האינטרנט דמוי מחוך יפהפה. 3>

עשיתי: בהיתי, בעיקר.

קראתי: הספר האחרון? Камера Обскурa של נבוקוב. ספרות רוסית קלאסית במיטבה. זה או זה:

קפה או תה: קפה, כמובן.

שואף לשלמות/ לוקח את זה בקלות? תלוי. במה שחשוב לי אני פרפקציוניסטית עד טירוף, בכל השאר מחפפת.

עט/ עיפרון: לכתוב עם עט, לצייר עם עיפרון.

אוכל/ ממתקים: כעיקרון אני לא חובבת ממתקים גדולה, מתוק אף פעם לא עשה לי את זה. אז אוכל, אני בקטע של תזונה בריאה.

קולה/ פפסי: קוקה קולה. פפסי זה מזעזע.

*מה\מי היית רוצה:

להרוג: את העורב שעומד לי מחוץ לחלון ומבקש ממני לקרוע אותו ("קרע, קרע"). בשמחה, חמוד.

לחבק: לא מתה על חיבוקים, חם מדיי. דברו אתי בחורף.

לנשק: כנ"ל.

לעשות: ללכת לספרייה ולקרוא את נפשי למוות.

דברים אהובים:

צבעים: ירוק, אדום בורדו חזק.

אלבום: כרגע אני מאוד אוהבת את The Crusade של טריוויום.

אתר: שיהיה DeviantArt.

ירק: גמבה! D:

פרי: תות! (L)

 *האחרון

סרט אחרון שראיתי: זה היה... מחיר הבגידה, אאל"ט.

מספר אחרון שחייגת: אתמול, למיכאל.

הדבר האחרון ששתית: קפה, מן הסתם. Coffee all the Way! 

דבר אחרון שאכלת: מאפין שוקולד טעים.

האם יש לך:

חלום שחוזר על עצמו: יאפ.

ידידים הומואים/ חברות לסביות: יש חברה לסבית. כשהיא סיפרה לי, אמרתי גרסה מרוככת של "מה אכפת לי".

סודות: אולי. זה סוד.

ביי פאקרס.

מי אמר שהכל רע? מי אמר שהכל טוב?

אנחנו פשוט ערכי אמצע. וגם זה לא רע ולא טוב. זה פשוט שם. כמונו. וזה לא רע.

זה כמו חווייה חוץ-גופית, כמו לנגן שיר מוכר היטב; מבלי לשים לב, האצבעות זזות והשיר מתנגן, והאוזניים חירשות והאצבעות קהות-חושים. זה מרגיש עיוור, התהלכות של זומבי, בידיים מורמות, עיניים מזוגגות. עיוורות...

ואין לה מושג לאן כל זה חותר. הליכה ברחוב סואן, גדודים של אנשים משני הצדדים נדחפים. כולם ממהרים, רק היא הולכת לאט. תוקעת עיניים באריחי המדרכה. בחלון ראווה אקראי. בובות מולבשות בבגדי יוקרה. במה היא שונה מהן? גוף פלסטיק מפוסל היטב בידיו של אומן, פני חרסינה ופורצלן, ושום דבר בפנים.

ויש לה סיוטים בלילות. בליל צבעים ופנים וקולות, מערבולת סוערת ובלתי מובנת. להתעורר שטופת זיעה. ללכת למקלחת, להתקרר קצת. היא רוצה לבכות, והעיניים יבשות.

על מה היא בוכה? יש לה משפחה אוהבת. היא מבוססת כספית. יש לה ציונים טובים, פחות או יותר. יש לה את כל מה שהיא רוצה וצריכה וגם את מה שלא.

היא יוצאת לנקות את הראש. כשהיא חוזרת, כעבור שעה, היא פורשת למיטה.

היא מעדיפה את הסיוטים על פני המציאות.

זהו, בגרות אחרונה למשך כמה חודשים, סוף סוף.(: דווקא הלך לי לא רע.

מייקל ג'קסון מת, מסכן. |: זו אבדה גדולה לעולם המוסיקה, הוא היה פשוט מלך. דום-לב.

(ואני כבר חשבתי שהוא ימות כי האף שלו התפורר או משהו).

האהא, ציטוטישו.

אימא (לאחותי): "לכי תביאי את העוגה."

אחותי קמה ופותחת את התנור.

אימא: "מהמקרר, הבלה!"

(אחותי פותחת את המקרר)

אימא: "שבמחסן!!!"

-

אווה: "המורה שלי מדברת בשגיאים."

-

טניה: "אני רעבה."

סשה: "תחיי."

טניה: "שאימאשלך תחיה!"

-

(מתקשרים למישהו שנעדר)

שגיא: "אלון, מה קורה, גבר? איפה אתה?"

(מקשיב כמה שניות, ואז אומר ביי ומנתק.)

כולנו: "נו, איפה הוא?"

שגיא: "בשווייץ."

השיר Eva של נייטוויש דיי טוב, אני אוהבת אותו, אבל טאריה חסרה לי, ולדעתי זה שיר שהיא הייתה יכולה לבטא בעוצמה ווקאלית הרבה יותר מרשימה. אמרתי את זה פעם ואני אומר את זה שוב... נייטוויש עשו טעות כשוויתרו על כזה נכס. מבחינת האיסטרומנט הלהקה עדיין מעולה, אני אוהבת את העבודה, אבל הקול של אנט אולזן הוא פשוט לא נייטוויש. סולן לוקח המון מהפרונט של להקה כמו גם מהתדמית שלה, ובלי טאריה מבחינתי הם הופכים ללהקת פאוור לא רעה בכלל, אבל ממוצעת, במקום לאחת מהטופ 5 שלי בתחום. אנט שרה כמובן מצויין בזכות עצמה, אבל ההשוואה לטאריה כסולנית בלתי נמנעת וגורמת נזק תדמיתי גם לאנט וגם לשאר חברי הלהקה. לפחות בעיניי. היא עשתה עבודה טובה מאוד לדעתי ב-Cadence of Her Last Breath, אבל בשירים המוקדמים שבוצעו על-ידי טאריה... הנעליים קצת גדולות. זה אפילו לא משהו ספציפי שקשור באולזון; את טאריה כל סולנית תתקשה להחליף.

They wear white for me,

Seemingly jaded and lost.

I forge myself into your dreams, and here I am

Your life

-Opeth, White Cluster

השעה שלוש עשרים ושבע לפנות בוקר. יושבת על המרפסת. קפה ביד אחת, פנס ביד השנייה וספר על הברכיים.

והכל טוב.

ישנה רוב היום, כדי להתחמק מפעילות ממשית, או ממחשבות. קמה בלילה, כשאף אחד לא עירני מספיק כדי להפריע. יושבת ובולעת ספרים עד שהבית מתעורר. קלאסיקות בעיקר. אלכסנדר דיומה, ויקטור הוגו, נבוקוב, קורמאק מקארת'י. ג'יין אוסטן, ז'ול וורן, שרלוט ברונטה. טובעת בצרותיהם של גנבים, רוזנים, משרתים ואומנות, גיבנים, עיוורים וחירשים, כדי להטמיע את ההבנה שהמצב הזה הוא הפחותה שבדאגות.

וזה לא שמחה, לא עצב, לא כעס, אימה או פחד. זה יצור קטן ושקוף, רוח רפאים, שנוגס בבטן ובאיברים הפנימיים, מועך את הלב וחוסם את הריאות. זה לא כואב. זה גם לא נעים. זה פשוט שם.

כוס הקפה נגמרת. קמה להביא עוד.

נשארו עוד ששים ושבעה עמודים.