"אתה מפחיד אותי!", אמר דנטס. "האם העולם מלא חיות רעות?"
"כן, אבל החיות ההולכות על שתיים מסוכנות יותר מהאחרות."
-הרוזן ממונטה כריסטו, כרך א'
לא הספקתי לכתוב פוסט שמשוייך לנושא החם הקודם, ולכן הפוסט ישוייך לנושא החם הנוכחי וגם לזה הקודם.
מטבעי אני אדם בעל מאפיינים מיזנתרופיים ואנטיפתיים. הציטוט לעיל משקף בבהירות מדהימה את דעתי על החברה כיום בפרט ועל המין האנושי בכלל, והיות שגם אני משתייכת אליו, אני כוללת בכך גם את עצמי.
ולמרות זאת- בכוונה אמרתי שקיימים באופיי מאפיינים של התכונות הנ"ל ולא שהן טבועות בי. כי אחרי הכל, האדם הוא יונק שנוטה לחברותיות, חי בלהקות ומקים משפחות, כך שמעצם קריאת הטבע אני לא מסוגלת (או רוצה) להגלות את עצמי לבידוד חברתי. הקוסם שלי, עליו נכתבו כבר 2 פוסטים, הוא דוגמא חיה למיזנתרופיה קשה. היות ואני לא כזו, יש גם תכונות שאני אוהבת בעצמי. לכן החלטתי לאחד את 2 הנושאים לפוסט אחד.
נתחיל עם השנאה.
1. נטייה להשליך על אחרים את מצב הרוח שלי.
כן, כן. מרושע, לא צודק, מעיק, אבל קיים. אם יש לי מצב-רוח רע, בדיוק רבתי עם מישהו- או שסתם קמתי על רגל שמאל, סביר להניח שהאדם הראשון שיעשה את הטעות לשאול אותי מה שלומי יקבל תרסיס פלפל לעיניים.
2. מצבי-רוח משתנים וגחמות רגעיות.
בהמשך לסעיף הראשון (או שהסעיף הראשון הוא המשך לסעיף הזה...), אני באמת כזו. אני מסוגלת להיות מתוקה להחליא ברגע מסוים, וברגע שאחריו, מילה אחת מרתיחה אותי. חוץ מזה, יש לי נטייה להחליף רצונות ודחפים כמו גרביים.
3. רחפנות-יתר וחוסר ריכוז.
כל מי שמכיר אותי מספיק, מודע לעובדה שאני טייסת. חלק מזה גם מתקשר להפרעת הקשב והריכוז שלי- אובחנתי בגיל 11- בין אם בכוונה תחילה (כלומר, שיעמום) ובין אם בשוגג (סתם ככה), אני פשוט פורשת לעולם משלי, בלי לשים לב. זה קורה לי דיי הרבה, וחברים אומרים לי שאני נראית כאילו אני לא מקשיבה רוב הזמן במהלך שיחה. רוב הזמן זה לא בשליטתי, ואני לא אוהבת את זה. אני מעדיפה לשלוט בפעולות והאספקטים בחיי, לא שיהיו מקריים. יש מקום גם לספונטניות, בהחלט, אבל לא כאפקט ראשי.
4. הקרנת אדישות וריחוק.
החברים הקרובים שלי יודעים שאני לא כזו; אני אוהבת לצחוק וליהנות. מאוד. אבל לצערי, משהו בהופעה הכללית שלי, בהבעה או בהתנהגות משדר, כנראה, מסר סותר. אני לא יודעת למה ואיך, זה פשוט ככה. ולצערי, אני לא יודעת איך אפשר לשנות את התכונה הזו. סביר להניח שהפסדתי קשרים חבריים שיכלו להיות טובים ולהועיל לשני הצדדים.
5. חכמה מדיי, שלא בטובתי.
אני לא באה להישמע שחצנית; נהפוך-הוא, זו תכונה רעה. אני אוהבת ללמוד דברים חדשים, להחכים, מה שנקרא. אני פשוט לא עושה את זה בבית-הספר. 
אני צוחקת, יש לי ציונים טובים. אני יודעת שיש לי שכל, ואני בהחלט מנצלת אותו. אבל החכמה שאני רוכשת הופכת לרועץ, זה גורם לי לתהות ולחשוב דברים שאולי אני לא צריכה לחשוב ולעשות דברים שלא מתאימים. פירוט יהיה, אולי, בפוסט אחר. :)
6. ציפיות גבוהות.
כן, אני אדם של ציפיות גבוהות. אולי יותר מדיי. אני מצפה להרבה תמיכה מהחברים שלי- כי אני מעניקה להם תמורה זהה; אני מצפה לאהבה ללא תנאים מהמשפחה שלי- כי אני משקיעה בהם את כולי; ומעבר להכל, אני מצפה להמון מעצמי. אני דורשת מעצמי להשיג ציונים טובים, להשיג עבודה טובה, להיות אחראית, דייקנית, תומכת, אוהבת, מצליחה. אני דורשת מעצמי להיות האדם הטוב ביותר שאוכל, במסגרת אופיי והכוחות הנפשיים שנולדתי איתם. ויש לי חוסן נפשי, ולכן אני מסוגלת לעמוד בציפיות האלו. אנשים אחרים מתרגזים הרבה מאוד בגלל כובד הציפיות שלי מהם.
7. אטימות נפשית.
אני אדם שמטבעו שומר דברים לעצמו. אם יש לי דעה לומר, אני אומר אותה, כמובן. אבל אני מעדיפה לא לספר סודות, או פרטים אישיים (ראו פוסט קודם). לפעמים הייתי רוצה להיות מסוגלת לומר לאדם חיצוני שאני שבורה, קשה לי ואני לא יכולה יותר. אבל קשה לי לעשות דבר כזה. יש לי כבוד עצמי וגאווה חזקים. אני מעריצה כאלו שמסוגלים לבכות לפני אנשים אחרים, ומאידך, זה נראה לי החצנה מיותרת.
8. חיטוט בפצעים מנטאליים.
בהמשך לסעיף הקודם, אני לא מסוגלת- פיזית ונפשית- לומר ממש לאדם חיצוני מה עובר עליי, איך אני מרגישה ולמה (או כמה) קשה לי להתמודד עם מכשולים (זו, אגב, הסיבה שהבלוג הזה קיים). לכן אני נוטה לחטט בפצעים ולזרות עליהם מלח, כי אני לא מסוגלת לתת לאדם אחר לחבוש ולנשק להם. למותר לצין שזה לא עוזר. לצערי, העובדה שהבלוג נפתח וקיים לא מסייעת לפרט הספציפי הזה; הוא אמנם מקל מאוד את המשא, אבל ההרגל להכאיב נותר על כנו.
9. נתינה מוגזמת.
אני לא סומכת על הרבה אנשים. אלו שאני כן סומכת עליהם הוכיחו אמינות ויכולת לשמור סוד. גם להם אני לא מספרת הרבה, אבל הם מקבלים אותי כפי שאני. לאנשים האלו אני נותנת המון מעצמי. המון. אני בהחלט שם בשבילם, והתכונה הזו עלולה להפוך לחרב פיפיות, במידה ואגלה שמנצלים אותי.
10. ביקורתיות.
כמה שאנסה להימנע מלשפוט, ולהזכיר לעצמי שאין לדעת מה הייתי עושה במצב אחר, יש לי קושי להבין הלך מחשבה אחר. אני משתדלת לגלות הבנה, ובדרך-כלל גם מצליחה, אבל אני רוצה להגיע למצב שאוכל לעקור את הצדדים הפחות חיוביים של התכונה הזו (ושל כל תכונה אחרת שצויינה כאן).
ונעבור לצדדים נחמדים קצת יותר.
1. חוסן נפשי.
ציינתי את התכונה הזו כבר. אני באמת מסוגלת לסבול הרבה, ואני מוכנה לסבול למען מטרות מסוימות, אם זה ישתלם ויסייע להשיג אותן. באופן כללי, אני לא מסכנה, אבל עברתי כמה דברים לא קלים. וגם זה, כנראה, לפוסט אחר. אולי. בכל זאת, הדברים שעברתי חישלו אותי, וכנראה עשו אותי למה שאני היום. אני לא שמחה על מה שעברתי, הייתי שמחה להיפטר מחלקם- אבל אני גם לא מצטערת. לכל אדם יש רגעים מעצבים שמהווים חלק מכריע מהאישיות שלו בעתיד, ואני חושבת שחוויתי כמה כאלו.
2. אינדיבידואליות.
זה יישמע קצת קיטשי, אולי קצת יהיר- עימכם הסליחה- אני מאמינה בעצמי מאוד. חלק מזה מגיע גם מהידיעה שאם לא אאמין בעצמי, אף-אחד אחר לא יעשה את זה עבורי. אני מאמינה שכל אדם הוא ייחודי, ומכאן מאמינה שאני ייחודית... בדיוק כמו כולם. נשמע פרדוקסאלי? לי זה נשמע הגיוני לחלוטין. אין שני אנשים זהים מבחינה אישיותית. גם תאומים זהים לא מפתחים אופי זהה. גם יש לי דיעות מאוד חזקות, ואני לא נגררת. אני בוטחת בעצמי, בחושים שלי ובאמונות שלי, והם שמנחים אותי. אני לובשת דברים שיפים בעיניי, שומעת מוסיקה שנעימה לאוזניי ועושה הרבה דברים שנכונים לי, גם אם אחרים יאמרו אחרת, ואני מאוד מאמינה בדרך חיים כזו. אני לא תקועה בבועה שמתעסקת רק בעצמי (אני לפחות מקווה כך), אבל בהחלט לא מקדישה תשומת-לב מיותרת לביקורת שהיא לא בונה.
3. סתגלתנות.
עברתי דירות דיי הרבה, גם בארץ וגם מחוצה לה. בהתחלה בגלל העבודה של אבא שלי, ואחרי שההורים שלי התגרשו, עברנו שוב, מסיבות כלכליות. הייתי צריכה להסתגל במהירות וביעילות לסביבות שונות, בית-ספר חדש, אנשים חדשים ואפשרות שלא אראה שוב את הקודמים. למזלי, אני סתגלתנית מטבעי, ובכל מקום נטמעתי תוך זמן קצר. אני חושבת שבלי התכונה הזו הייתי אחרת, אולי. מבולבלת הרבה יותר.
4. שאיפה לטוב ביותר.
בהמשך לנושא הציפיות שיש לי מעצמי ומאחרים. כרגע אני משתדלת לא לדרוש מאחרים יותר ממה שהם מסוגלים, אבל מעצמי אני ממשיכה לדרוש את הטוב ביותר שאני מסוגלת לספק. להשיג ציונים טובים, עבודה טובה, משמרות טובות. אפילו פרופיל טוב. זה דורש מאמץ ולפעמים אני רוצה לבעוט בהכל, אבל זה לטובה בסופו של דבר, כי זו תכונה שתקדם אותי ותסייע לי להגשים חלומות, שאיפות ומטרות.
5. נטייה לאמנות.
אני אוהבת אמנות. בהחלט. הנושא מרתק אותי מאוד, זו האהבה הגדולה שלי. אני אוהבת מוסיקה, ציור, מחול, כתיבה, צילום... אישית, אני בחרתי בתחום הריקוד. אני רוקדת סגנונות קלאסיים מגיל צעיר, ולפני כמה שנים התחלתי להיכנס לתחום המחול המודרני. זו אחת האהבות הגדולות שלי, ואני שמחה על כך. גם לצלם אני אוהבת מאוד. לא למדתי נגינה מעולם, ולא נולדתי עם הכישרון לצייר- אבל אני מאמינה שכל דבר אפשר ללמוד, כל עוד יש את הרצון והנכונות, ואני מאמינה שאוכל לעשות זאת ושזה סוג של ייעוד בשבילי.
6. יצירתיות.
זו תכונה שאני שמחה עליה, ואני משתדלת לטפח אותה. החשיבה שלי מופשטת יחסית, מאוד מחוץ לקופסא, והדמיון שלי מפותח מאוד (זו אחת הסיבות שאני אוהבת גיאומטריה). יש שאומרים שזה תוצר של ADHD, הפרעת קשב וריכוז. התסמונת מפריעה, ורוב הצדדים שלה מגבילים מעט, אבל אני שמחה עליה, ולו רק בשל היצירתיות הנלווה.
7. תפיסה מהירה.
בהמשך לסתגלתנות שהזכרתי קודם. יש לי תפיסה מאוד מהירה. חומר לימודי, צעדי ריקוד, כללי התנהגות, אפילו קצב תופים בשיר אני מסוגלת לתפוס אם אני מקשיבה מספיק טוב. זו תכונה שמסייעת לי מאוד.
8. סקפטיות.
אני לא לוקחת כמעט שום-דבר כמובן מאליו. אני ספקנית, ויש לזה צדדים קצת שליליים, אבל בתמונה הכוללת זו כן תכונה טובה. אין לי הרבה מה להכביר מילים, כך ש... תכונה הבאה:).
9. מסירות.
במיוחד למשפחה שלי, ולאימא שלי, שהיא אישה מדהימה בעיניי. אני מאוד מסורה למי שאני מרגישה שאני יכולה לסמוך עליו, ואני מוכנה לעשות בשבילם המון, להקריב הכל. החוסן הנפשי שדיברתי עליו קשור ישירות לעניין. וזה עשוי להיכלל ב"פוסט האחר" שאני לא מפסיקה להזכיר. (אני מתחילה לחשוב שכדאי שאכתוב את הפוסט הזה, אספר על מה שעברתי ושתבינו את התמונה המלאה).
10. פעלתנות.
אני לא אדם של לשבת בשקט, או לרבוץ 24 שעות ביממה. אני אוהבת פעילות, לזוז, לעשות משהו מועיל עם עצמי, או שאשתגע. אני חושבת שזה טוב. אני לא אוהבת להרגיש כבדה ומנומנמת, כמו כשקורה לי בפעמים הבודדות שאני ישנה הרבה. הממוצע שלי הוא 6 שעות, וזה מאפשר לי לקום רעננה ומוכנה לתזוזה.
טוב, זה היה ארוך למדיי. אני מקווה שלא שיעממתי כאן מישהו, למרות שהמטרה הייתה יותר חשבון נפש.
אני אלך לעשות משהו מועיל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
känslomässig
