| 4/2009
דרך מסוכנת לרזון. , ובוקר טוב לכולם.
בוקר.
בשבילי לפחות, כן. חשבתי נו אם כבר, אחזיק את עצמי ערה
עד הלילה ואלי ארדם. יצאתי החוצה, הנחתי ראש על הרצפה
ותוך שתי שניות בדיוק אני כבר בעולם אחר.
התעוררתי מלפני כמה דקות, מיהרתי לבדוק אם הוא מחובר.
אבל אין לי כח למילים, אני רוצה אותו במציאות.
שקט לי. לאיפה הכל נעלם?.
אחיותיי,
רוצות את דרכי.
מבקשות עצות, רוצות עזרה, וטיפים, השראה.
מתחברות אליי למסנ\אייסי, רוצות את הדרך שלי לרזון. למה לכן?.
בסוף, זו רק הדרך למוות. ואין מוצא. זה חרא, תאמינו לי.
תמצאו את הדרך להמשיך הלאה ולחיות, תשאפו, תאבקו, ותצליחו.
תודה אבא, שבמשך שבועיים נתת לי להסתגר בחדר חשוך ולא
לאכול כלום.
אבא'לה, תודה שמגיל 10 נתת לשעון הבגיולוגי שלי להדפק ולהתהפך,
וככה אני חיה כבר 4 שנים.
תודה אבא, שהרסת את המשפחה.
תודה, שלעולם לא דאגת לי לדבר וכך למדתי להסתדר בכוחות עצמי.
תודה שהפכת אותי לגנבת, לנרקומנית, אלכוהוליסטית, וונדליסטית.
תודה שבגיל כה קטנטן נתת לי שאכטות, קצת וויסקי פה ושם, חרא.
אבא, תודה רבה שכשאתה שומע אותי מקיאה בשרותים לא אכפת לך.
תודה שאתה חושב שאכפת לך, אבל אתה לא רואה כלום ממה שקורה
מסביב.
אמא. תודה גם לך,
על הדאגה הבלתי יתוארת שלך. שבגללך, גרמה לי לברוח מכאן.
תודה על כל פעם שחתכתי את עצמי עמוק מדי, לקחת אותי לבית חולים
ואשפזת אותי.
תודה רבה, שהכנסת לבית כלא ההוא.
תודה שתמיד שמרת עליי, דאגת, דיברת, נפתחת, רק כשלא רציתי.
אמא, בנאדם חולה. שבור. מת. תודה שאת אוהבת אותי כ"כ, אחרת לא
היתה לי דרך להבין את האדישות שלי אלייך.
תודה שבזכות כל זה, הקשר שלנו הלך לתמיד.
תודה שבכל יום, את מזכירה לי לאיפה כולנו הגענו. את מזכירה את העוני
של המשפחה, את ההרס שהאדם ההוא גרם לכולם. ובעיקר לך.
את האמת, שוב, זה באמת נותן לי הזכרה למה שאבא שלי באמת.
תודה לשניכם, באמת תודה על החרא שהבאתם לי. כי
בלעדיי זה, לא הייתי הבנאדם שאני כיום.
אז גם אתם, תזכרו טוב טוב.
אבא, את הכאסח בינינו. הצעקות, הריבים, הבעיות. את המאבק של שנינו
להתפצל לדרכים שונות.
את כמה שרע לי כאן. תזכור אבא, שאני לעולם לא אשכח.
אמא, תזכרי. את הדרך שבה שנאתי אותך כ"כ, הלכנו ראש בראש במשך
יותר מדי זמן. ניסיונות אובדניים, קשיים, כמה שהרסתי את הבית הקטנטן
שלנו.
אף פעם לא היתה לך טיפת משמעת עליי, כ"כ חלשה שזה גרם לי לגחך.
שניכם, שבסוף, אברח. אני חיה בזכות עצמי כבר הרבה מאוד שנים, פתאום
נזכרתם לחשוב מה קורה ולהופיע כאן בשביל לשפר.
לא נראה לי. עכשיו תעזבו אותי, ותנו לי לחיות את חיי. עם עצמי, בדרך שלי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
