-
|
| 5/2009
אנה\מיה || ציור
כי שכחתי מה זה לאכול.
כי שכחתי תחושה כלשהי בבטן חוץ מכאב וריקנות.
כי החלטתי שככה זה צריך להיות.
לא שכחתי להקיא. כי את זה אני חיה כל יום ויום.
לא שכחתי את הכאבים בגוף, ולא אוכל לשכוח לרגע.
כי אני רוצה את זה.
כי אני מכריחה את עצמי לסבול.
כי לא אכפת לי יותר.
וכי ככה אני חיה. בתחילת היום כמו חדשה, אבל בסוף
חייבת לדעוך..
כי אני לא מצליחה להחזיק את עצמי על הרגליים.
כי זה קשה יותר משנדמה, הרבה יותר.
הולכת לי ברחוב, ריחות מסביב, אוכל בכל מקום. אבל
אני? מה אכפת לי בכלל? זרקתי את זה לעזאזל.
נועצת מבט במי שלוקח ליד, לועס, בולע, וממשיך בשלו.
וכרגיל, אני עם משהו לשתות ביד וסיגריה. אבל שותקת.
שיהיה.
את ל"ג בעומר אני אסכם בקצרה.
סיגריות, אלכוהול, נרגילה, שיעמום, צחוקים, כאבי בטן
והרבה הליכה.
בתכלס נהנתי, רק היה לי חבל שהוא לא איתי.
אה כן, נהיה משעמם. >
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
