מה שמטריד בכל הסיפור, זה לא שציפיתי למשהו אחר וכביכול התאכזבתי[כי לא]..

אלא שזה פשוט שינה לי תפיסה מסויימת לגבי החיים.

תפיסה חיובית דווקא.

התפיסה שהכי שמרתי עליה, האמנתי בה, ולא חשבתי שמישהו או משהו יוכל לערער אותה.

ועכשיו זה ריק, ואפילו קצת מגעיל.

זה כמו לאבד את התמימות האחרונה שנשארה. האחרונה שסחבתי איתי לכל מקום בכוח, ולא שינה לי כמה אנשים אמרו לי שזה לא קיים ולא אמיתי.

אני האמנתי, כי אני ידעתי.

ועכשיו מסתבר שזה לא. חחח. זה פשוט לא, וזה ככל הנראה אף פעם לא היה.

well, fuck :)