גם היה נדמה לי .
שפתאום , החיים שלי נהיו כל כך טובים . החברות שלי אחלה , ההורים שלי בסדר ,
פתאום ....
הכל התפוצץ לי בפנים .
השבוע הזה הכל נהרס לי בין הידיים .
זה הגיוני שאני חברה של מישהי כבר שנה ופתאום יום אחד היא מחליטה להטיח בפניי את כל החסרונות שלי .
כל מה שעשיתי לא בסדר .
שאני זאתי שמכריחה אותה לעשות דברים .
שהיא תמיד באה באפשרות השנייה .
אחרי שאני כל השנה הזאת רק עזרתי לה להרגיש טוב עם עצמה , זה מה שאני מקבלת בתמורה ? זאת התודה שלה ? אם זאת התודה שלה אז אני בכלל מצטערת שהכרתי אותה , שהכנסתי אותה לחיים שלי ! כנראה שזה לא היה שווה את זה .
ואמא שלי , מתחילת החופש היא רק צועקת עליי ורוצה שאני יסדר את החדר . את כל העצבים שלה מהעבודה היא מוציאה עליי .
אם אני ינקה עוד קצת את החדר הוא יהיה ריק ! הוא יותר נקי מכל שאר הבית זה בטוח .
אני מנסה לשמור את הכל בפנים לחייך ולהגיד " בסדר " .
אבל משום מה, נמאס לי .
אני לא מסוגלת לחיות ככה .
ואני רוצה את החברות הישנות שלי בחזרה .
הכל כל כך שונה ... ואני גדלה עם הזמן ... ושוב הכל משתנה .
ובנתיים החופש הזה ? לא נראה לי זוהר במיוחד .
אני רוצה לטוס כבר מכאן .
אני מאוד אשמח אם מישהו יקרא את זה וגם יגיב זה חשוב לי . ..
בכל מקרה ,
תודה,
שרון .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שרון הארנב (:
אני רואה את כל האנשים שמסביבי .. מאושרים .. לא מאושרים .. עם מצבי רוח .. שמחים .. והכי חשוב - מאוהבים . 
ולבכות כל לילה .. בלי לדעת אפילו למה . 