arab 48

סביב כל הדיון על חוק הנכבה משכה עיניי הטענה שלפיה וכביכול ערביי ישראל היו מציינים את יום הנכבה כבר מראשית המדינה.

מי שהעלה את הטענה הזאת ניסה לטעון כי ערביי ישראל ומאז קום המדינה היו מציינים את יום העצמאות של המדינה כיום אבל, אבל הטענה הזאת מאוד רחוקה מלהיות אמיתית. 

ועוד, מאוד הופתעתי מהבורות בקרב מרבית הציבור היהודי שלא יודע שמאז קום המדינה ועד אמצע שנות השישים ערבי ישראל היו תחת שלטון צבאי ששלל את מרבית הזכויות שלהם ואת חופש ההתאגדות שלהם, מה שאומר שהם לא היו יכולים לציין את יום הנכבה.

העניין הוא שלא רק היה אסור לערביי המדינה לציין את יום הנכבה אלא הם היו מחויבים לחגוג את חג העצמאות וזאת בהוראות הצבא. אבא שלי סיפר לי כי בגלל השלטון הצבאי שהגביל את חופש התנועה וההתאגדות של הערבים, הם היו מנועים מלהתאגד אלא בהוראות או אישור הצבא, עד כדי כך שגם לעשות חתונה ללא אישור הצבא היה בלתי אפשרי (כי זאת התאגדות).  לעומת זאת ביום העצמאות היו הערבים חייבים להתאגד - על מנת לחגוג את יום העצמאות. מה שהיה קורה שהצבא עם הרכבים שלו היה נכנס לכפרים הערביים ולוקח את התושבים לטיולים על חשבונו ולאירועי יום העצמאות שהוכנו במיוחד לציבור הערבי (במקרה של הכפר שלי היו לוקחים אותם לכנרת) וזאת על מנת לחגוג את יום העצמאות, והייתה חובה (לא יודע אם מוחלטת) לחגוג את יום העצמאות, גם בבתי ספר הערביים היו מחוייבים לחגוג את יום העצמאות ולשיר שירים בזכות מדינת ישראל (שבימים אלו הפכו לשירי לעג למדינה).

כל העניין הזה היה מאוד מסריח והיום אני יודע מאנשים מבוגרים שהם מתביישים בבורות שהייתה אצלם אז, שכן ובגלל השלטון הצבאי הם היו ממתינים ליום העצמאות בכיליון עיניים אך ורק על מנת לטייל בארץ. היום במחשבה לאחורה הם מבינים עד כמה הם היו חסרי זכויות ושהם אולצו לחגוג את חג העצמאות. (יש פרק בתקומה שמדבר על זה - מאוד מומלץ).

לאחר תום השלטון הצבאי כל העניין השתנה, אבל עדיין הערבים לא היו מציינים את יום הנכבה. אני יכול להעיד על עצמי שאצלנו בכפר מרבית האזרחים היו מנצלים את יום העצמאות על מנת לצאת להרים לקטוף זעתר (משום שהצמח הוא מוגן אז היו מנצלים את היום הזה ואת העובדה שהפקחים נמצאים בחופש ומסתערים על הזעתר). מבחינת הערבי יום העצמאות היה יום הזעתר הלאומי, כולם היו הולכים וקוטפים זעתר, ועוד צמחים אחרים שמוגנים על פי החוק כמו למשל עכוב, מירמייה, ג'עדה (לא יודע את השמות העבריים של אותם צמחים אז מי שיודע מוזמן לעזור לי).

אך ורק בשנים האחרונות החלו הערביים לציין את יום הנכבה כפי שאנו יודעים אותו כיום. האירועים המרכזיים ביום הנכבה זה ביקורים בכפרים הערביים שתושביהם גורשו במלחמת 1984 וכן עצרת פוליטית מרכזית. כל העניין הזה קיבל בשנים האחרונות תנופה גדולה, והיום תלמידים רבים בחטיבת ביניים יודעים מה זה יום הנכבה דבר שלא היה קיים בזמן שהייתי בחטיבת ביניים, שימו לב שאסור למורים להתייחס ליום הזה בלימודים, וכל מה שהתלמידים יודעים זה מכלי התקשורת ומשיחות בתוך המשפחה.

כיום, אני לא מכיר ערבי שחוגג את יום העצמאות. וגם אני לא מכיר ערבים שיוצאים לקטיף הזעתר ביום הזה, כי הם תופסים את זה כדבר לא מכובד.

בעיני כל התהליך הזה של  ציון יום הנכבה מעיד על כישלון תהליך הישראליזציה בקרב ערביי ישראל. היום הערבי הממוצע אינו יכול להזדהות עם המדינה ועם מטרותיה כי היא לא מדברת אליו, היא לא מתייחסת אליו, היא מזניחה אותו ובהרבה מקרים היא תופסת אותו כאיוב או לכל הפחות כאיום דימוגרפי. בסופו של דבר התוצאה תהיה הקצנה בקרב ערביי ישראל, וכבר היום תהליך זה החל ואי אפשר להעלים את זה.

לפי דיווחים בתקשורת חוק הנאמנות נפל בוועדת השרים לענייני חקיקה ויש הצעה לתיקון הצעת חוק הנכבה שזוכה לתמיכת ראש הממשלה שלא אוסרת על ציון יום הנכבה, אבל קובעת שאירועים ביום זה לא יזכן למימון המדינה - או במילים אחרות השארת המצב כמות שהוא.

השיר הזה נקרה "אני העם" בביצוע זמר מצרי שקוראים לו "שייח' אמאם" הוא סוציאלסט גדול, וגם עיוור, ובילה המון שנים בכלא המצרי בגלל עמדותיו. השיר הזה אומר שאני העם הנאור הולך בדרכי ואני אגיע ליעדי.