חתונה מס' 1:
בשנת 1999 ביקרה משפחה מירדן אצל קרובים בישראל. במהלך הביקור פגש מ', אזרח ערבי ישראלי, את אחת מבנות המשפחה הירדנית, ובעקבות המפגש התפתחה אהבה חוצה גבולות שהבשילה לכדי חתונה בשנת 2000.
לאחר החתונה עברה א', האזרחית הירדנית, להתגורר ביחד עם בעלה בכפרו שליד העיר נצרת, ובמהלך חיי הנישואין נולדו לזוג שלושה ילדים. במהלך כל התקופה מאז החתונה ועד לשנת 2008 שהתה א' בישראל בהתאם לאישור שהייה זמני שהונפק לה על ידי משרד הפנים ואשר חודש מדי שנה, אם כי כל הבקשות שהגישה לאזרחות ו/או לתושבות קבע נדחו מטעמים בירוקראטיים.
לא למיותר לציין כי במהלך כל תקופת שהייתה בישראל שמרה א' על החוק הישראלי.
חתונה מס' 2:
בשנת 2006 התחתנה י', אזרחית ירדנית שבמקרה היא אחותה של א' מהחתונה מס' 1, עם ע', אזרח פלסטיני תושב הגדה. החתונה התבצעה לאחר שהמשפחה המורחבת שידכה בין בני הזוג. יצוין כי לפני החתונה ע' ו- י' לא נפגשו כלל וכלל, אם כי הם התכתבו דרך האינטרנט, ולאחר שהם הבינו כי השידוך המשפחתי היה מוצלח הם החליטו להתחתן.
מאז החתונה שוהה י' עם ע' בשטחים, וכמיטב המסורת הפלסטינית, הרי הם ובמהירות שיא מילאו את חלקם במצווה הדמוגרפית ולבני הזוג נולדו 2 ילדים.
זמן קצר לאחר החתונה נעצר ע', ולאחר שנכלא לשנה וחצי הוא שוחרר וחזר להתגורר בגדה ביחד עם אשתו י'.
ספר הכימייה:
בתחילת שנת 2009 הגישה א' בקשה שגרתית לאישור שהייה זמני בישראל. להפתעתה הרבה בקשתה נדחתה. לאחר בירור התברר כי הבקשה נדחתה מאחר וגיסה ע' הודה במהלך חקירתו בחברות בתא טירור השייך לחמאס, בקריאת ספר כימייה על מנת שילמד איך להכין מטענים, הוא הודה גם שהוא יודע מה עלה בגורלו של רובה מסוג קלשנקוב השייך לתא טירור אחר, ובכך שהוא השתתף בידוי אבנים לעבר כוחות צה"ל בגדה.
יצוין כי משרד הפנים "שכח" לציין כי בית המשפט הצבאי ביו"ש, לא הרשיע את ע' בעבירות שיוחסו לו, שכן ולמרבה הפלא הוא יצא זכאי מאותן עבירות.
לא למיותר לציין כי א' נדרשה לעזוב את שטח ישראל תוך 15 יום, שלא אם כן היא תגורש בכוח.
ספר החוקים הישראלי:
סעיף 3ד לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) קובע כדלקמן:
"לא יינתן היתר לשהייה בישראל או רישיון לישיבה בישראל, לתושב אזור, לפי סעיפים 3, 3א1, 3א(2), 3ב(2) ו-(3) ו-4(2), ולא יינתן רישיון לישיבה בישראל לכל מבקש אחר שאינו תושב אזור, אם קבע שר הפנים או מפקד האזור, לפי הענין, בהתאם לחוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים, כי תושב האזור או המבקש האחר או בן משפחתם עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל; בסעיף זה, "בן משפחה" – בן זוג, הורה, ילד, אח ואחות ובני זוגם. לענין זה, רשאי שר הפנים לקבוע כי תושב האזור או המבקש האחר עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל, בין השאר על סמך חוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים ולפיה במדינת מושבו או באזור מגוריו של תושב האזור או המבקש האחר מתבצעת פעילות העלולה לסכן את ביטחון מדינת ישראל או אזרחיה."
כמה נקודות למחשבה:
- ע' לא הורשע בעבירות שיוחסו לו, אלא הוא יצא זכאי, חרף זאת השב"כ – או כל גורם ביטחוני אחר שלא מוכר לי שמו – קבע כי הוא מסוכן. היינו הקביעה של השב"כ היא מעל פסק הדין של בית המשפט. לא צריך להיות גאון גדול על מנת להבין את האבסורד בכל המצב הזה שכן המצב הטבעי הוא שהשב"כ כפוף לחוק ולא ההפך.
- א' ו- מ' התחתנו הרבה שנים לפני שע' ו- י' התחתנו וגם לפני שחוקק חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה). אז מדוע לקשור את הגורל של א' ומ' בגורל של ע' ו- י'?? ומדוע להחיל עליהם את החוק בצורה רטרואקטיבית??
- החקיקה הזאת היא גורפת בצורה מחרידה! לא ברור לי מדוע צריך לחרוץ את גורלה של א' על סמך התנהגותו של ע'?? המשמעות המעשית של החוק הזה היא שהמדינה יכולה להעניש אנשים על דברים שעשו קרובי משפחה שלהם מבלי שהם יהיו מעורבים באותם מעשים. אין בפי מילים להוסיף על מצב זה ואני חושב שכל מילה נוספת תיגרע.
- איך שאמרה א': "מה הירדנים יחשבו על השלום עם ישראל אם המדינה תגרש אותי כאשר אני משאירה מאחורי בעל ושלושה ילדים קטנים?? על איזו שלום אנחנו בכלל מדברים?? האם אסור לי להיות עם גבר שפגשתי ואהבתי אך ורק בגלל שגיסי היה מואשם בעבירות ביטחוניות?? מה אני קשורה אליו בכלל??"
- מן הסתם החוק הזה נועד לפגוע אך ורק בערבים. לא למיותר לציין כי מאחורי החוק הזה יש מניעים אחרים כמו מניעת חזרת פליטים, והגבלת ההתרבות הדמוגרפית של הערבים בישראל.
- למי שכבר שכח, הרי ע' ו- י' חיים ביחד באושר ועושר בשטחים, שעה שא' ו- מ' לא יכולים לחיות ביחד בישראל. האנומליה המוסרית כה גדולה ובלתי מובנת מאליה אם לוקחים בחשבון שע' הוא הגורם הבעייתי בכל הסיפור, אך יחד עם זאת הוא לא נפגע, אולם א' ו- מ', שהם שני אנשים נורמטיביים לחלוטין, נפגעים ממעשיו של ע'!!!! לקרוא ולא להאמין.
- א', שנתבקשה לעזוב את הארץ תוך 15 ימים מיום דחיית בקשתה לאישור שהייה זמנית בישראל (שזה היה בתחילת שנת 2009), מוגדרת כיום כשב"ח (שוהה בלתי חוקית) ועכשיו מרחפת מעל ראשה הסכנה המתמדת כי היא תגורש מישראל בכל רגע, ואם היא תגורש הרי היא לא יכולה לחזור לכאן לעולם.... כמה עצוב.
- למרות שע' נעצר כבר בשנת 2006, הרי במהלך כל התקופה שבין 2006-2008 חודש אישור השהייה ללא בעיות, כך שלא מובן מדוע דווקא בשנת 2009 נזכר משרד הפנים לדחות את בקשתה של א' לחידוש אישור השהייה הזמני בישראל על סמך זה שע' נעצר בשנת 2006?!!?
בית המשפט:
על החלטת משרד הפנים הגישה א' ערעור לבית המשפט. בפתח הדיון הראשון המליץ בית המשפט לא' לחזור בה מהערעור אף מבלי שהוא ידון בערעור לגופו של עניין. א' סיפרה לי כי הייתה בהלם מזה שאפילו בית המשפט סירב לשמוע את דבריה. א' עוד אמרה: "שאם שערי בית המשפט נסגרו בפניי כל מה שנותר לי לקוות ששערי שמיים יפתחו בפניי".
הלוואי.
החשיפה:
אני נחשפתי לסיפורה של א' אך ורק היום, עת היא באה ביחד עם בעלה אלינו למשרד (אני עורך דין במקצועי) וביקשה שנטפל לה בערעור שלה כי עורך הדין שלה נוטה להסכים להמלצת בית המשפט ולמחוק את הערעור, ובשל כך היא עומדת לפטרו.
מן הסתם ברור לי מה תהייה התוצאה, וכמה חבל.
אבל מאז הבוקר, מאז שפגשתי אותה, אני מרגיש חסר אונים, ממורמר, ומלא כעס, ממש כך.
תאמינו לי שאין מילים בעולם שיכולים לתאר את התמונה האנושית שראיתי, אין מילים שיכולים לתאר את המבט של אותה אישה לעבר השמיים כאשר היא אומרת ובוכה "שאם שערי בית המשפט נסגרו בפניי כל מה שנותר לי לקוות ששערי שמיים יפתחו בפניי".
איך שנאמר: המציאות עולה על כל דמיון, אבל המציאות במקרה דנן היא כה אכזרית, כה בלתי אנושית, כה מצמררת והכי מעצבן שהיא בלתי ניתנת לשינוי.
אז שייפתחו שערי שמיים כבר. שייפתחו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: