לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

arab 48


כל עוד אני לא שולל את הקיום שלך, אל תשלול את קיומי.

Avatarכינוי: 

בן: 76

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

7/2009

ימא כהנא עלתל ויאללא אעטיני אל בארודי


אז מה יצא לימין הקיצוני מהביקור שלהם ברהט???

האם להיכנס לרהט באוטובוס ממוגן ובליווי כאלף שוטרים ולביקור של רבע שעה תורם לעמדות האידאולוגיות שלהם??

בסך הכל זה הגביר את תחושת "המיעוט הנדחק לפינה" בקרב המיעוט הערבי בישראל, ומזה כולם יפסידו. (נדמה לי שזה ההישג היחיד של הימין הקיצוני מכל הסיפור הזה).

 

אני גר בכפר שבעבר משך הרבה אש מכיוון הימין הקיצוני. השנים אז היו שנות השמונים, ומי שעמד בראש הימין הקיצוני היה לא אחר מאשר כהנא. באותם שנים יצא מהכפר שלי הח"כ הערבי הראשון שהקים מפלגה ערבית עצמאית שהגיעה לכנסת - הכוונה היא לח"כ דראושה ולמפלגת מד"ע שהקים, שכיום היא חלק מר"עמ. באותם ימים החליט כהנא לבקר בכפר שלי על מנת להתגרות בח"כ דראושה ולפי מה שידוע לי פרצו מהומות או הפגנות. האמת שאני לא זוכר את אותם ימים אבל שמעתי עליהם הרבה, אולם מה שזכור לי זה השיר שהמציאו הצעירים של הכפר ושהפך לאחד השירים המרכזיים בכל חתונה בכפר "ימא כהנא עלתל ויאללה אעטיני אל בארודי". (אמא, כהנא נמצא בגבעה, תני לי את הרובה). השיר הזה מבטא את מידת ההקצנה שיכול לגרום ביקור מתגרה בכפר ערבי, עד כדי כך שמי שהורג את המתגרה הופך לגיבור.

 

היום, ובאופן די סמלי, צפיתי לראשונה בחתונה של בן דוד שלי שהתחתן ב- 01/10/1988 וראיתי את הצעירים שרים את השיר הזה. חבל שאני לא יודע איך לערוך קטעים מהחתונה ואיך להעלותם ליוטיוב על מנת שתראו במה מדובר, אבל אני חושב שהמסר הוא די ברור. 

 


  

אחד הדברים שמאוד מעניינים אותי הוא נושא שימור המסורת הפליסטינית בקרב הערבים בישראל.

בעקבות תהליך הישראליזציה שאנחנו חווים איבדנו הרבה מהסימנים התרבותיים המייחדים אותנו כמיעוט (וגם מייחדים אותנו משאר הערבים במדינות אחרות), שזה כולל לבוש, מאכלים, מנהגים וכדו'.

לצערי, כל העניין הזה הופך ליותר וליותר חשוב ככל שמתמעטים האנשים שיודעים את אותם מנהגים. ברור הוא שתהליך זה הוא לא עניין שמייחד אך ורק את הערבים בישראל אלא הוא מאפיין כל מיעוט יליד שמנסה להיטמע בקבוצת רוב מהגרת (עכשיו למשל אני רואה בנשיונל ג'יוגרפיק תוכנית על עניין דומה), ולמרות חשיבות הנושא הוא לא זוכה להרבה התייחסות מצד הציבור הערבי בישראל, ואין הרבה אנשים ו/או ארגונים שמתמחים בלשמור ולתעד את אותה מסורת.

 

ולמה אני מספר לכם את זה??

כי אתמול נסגרה עמותת "בית אל סיבאט" שהיא עמותה לשימור המסורת הערבית בישראל. העמותה ממוקמת בנצרת והיא נמצאת בתוך בניין עתיק בסגנון ערבי והיא מכילה כאלף מוצגים. ולמה היא נסגרה?? בגלל חוב כספי של 20,000 ש"ח לבעלים של הבניין (כמובן שהוא ערבי).

מה שעצוב שהמעקלים שפינו את בניין העמותה גם עיקלו את המוצגים שמוצגים בתערוכת העמותה.

אין זה סוד כי עמותה כזו לא זוכה לשום מימון ממשלתי או ציבורי, ולפי דברי יו"ר העמותה כל ההכנסות שלה הם מדמי כניסה שמשלמים תלמידי בתי הספר בעת ביקורם בבית, שלפי דבריו הם לא מכסים את כל העלויות של ניהול העמותה והחזקת המקום.

 

בלינקים שלהן אתם יכולים לראות את התמונות של הפינוי וגם לראות חלק מהמוצגים בבית.

סיקור הפינוי באתר העיתון "כל אל ערב".

סיקור הפינוי באתר העיתון "אל סונארה".

 

 

המשך שבוע טוב ונעים לכולם.

נכתב על ידי , 27/7/2009 21:11  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של arab48 ב-31/7/2009 23:44




הבלוג משוייך לקטגוריות: דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לarab48 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על arab48 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)