arab 48

בחודש מאי 2009 נערך במודיעין כנס של המועצה הארצית של תלמידי התיכון בישראל. הישיבה כללה תלמידי תיכון ערבים ויהודים, והכנס אורגן על ידי משרד החינוך.

בתחילת הטקס, הושמע שיר התקווה וכל התלמידים נתבקשו לעמוד למשמע השיר (בצורה טבעית כתבתי שיר ולא המנון, וברור לכולם מה ההבדל. אני עליתי על זה רק בקריאה שנייה). בצעד אמיץ ביותר סירבו רוב התלמידים הערבים לעמוד בטענה כי התקווה לא מייצג אותם. בתשובה הם נתבקשו לעזוב את האולם, וכן הושמעו איומים שבמידה והם לא יעמדו, תופסק הזרמת התקציבים למועצת התלמידים הערבים.

בסופו של דבר רוב התלמידים הערבים לא עמדו חרף כל האיומים שהושמעו נגדם.

אני אתרגם לכם להלן את חלק מהדברים שאמרו התלמידים הערבים על האירוע, ואני חושב שהם ממצים את הסוגיה במלואה:

אחמד חמדאן, מזכיר מועצת התלמידים הערבים, אמר: "מדובר בנושא עקרוני. התקווה לא מייצג אותי ולא מייצג אף תלמיד ערבי, הוא מנוגד לתביעות הלאומיות שלנו, הוא רחוק מלמצות את הרצונות ואת החשיבה של הסטודנטים הערבים, ואף אחד לא יכול לכפות את השיר עלינו ... אני חושב שלעמוד למשמע שיר התקווה הוא דבר שפוגע בתדמית הלאומית שלנו, והוא גם לא מוסרי, הוא מנוגד לזהותי הלאומית ולהשתייכותי האתנית. הכנס צריך להיות במה לכל התלמידים על מנת להביע את המחשבות שלהם בצורה חופשית ולא צריך להיות במה על מנת לכפות עלינו התנהגות מסוימת, ומה גם שזו בוצעה בצורה לא דמוקרטית".

מעאד ביאדסה, יו"ר מועצת התלמידים הערבים, אמר: "לא מדובר בעניין אישי, אנחנו מדברים על עקרונות, התקווה לא מייצג אותי כערבי, ובשל כך אני נמנע מלעמוד. אני חושב שהתנהגות המארגנים הוא לא דמוקרטית, במיוחד בשים לב לעובדה כי אין אף חוק שמחייב אותנו לעמוד למשמע השיר, אני אציין כי חלק נכבד מהתלמידים היהודים הגיעו באיחור וגם הם לא עמדו למשמע התקווה. המארגנים גם איימו להפסיק את התקציבים למועצה, ואני אומר להם שממילא התקציבים שאנחנו מקבלים הם לא נחשבים".

בסופו של דבר, שני התלמידים הנ"ל נמנעו מלחזור לאולם הקנס, למרות שהם הנציגים הנבחרים של התלמידים הערבי.

הסיפור לא הסתיים כאן. התברר כי משרד החינוך העניש את התלמידים ואסר עליהם להשתתף במחנות הקיץ של משרד החינוך, והוא גם החליט לעקוף את מועצת התלמידים הערבים בכל הנושאים הקשורים למחנות הקיץ ולפעילות המועצה הארצית.

פשוט דמוקרטיה חינוכית במיטבה.

במענה להחלטה הנ"ל קיימו התלמידים הפגנה בנצרת עילית כנגד ההחלטה, והם מתכוונים להמשיך במאבק שלהם.

אני אישית תומך בכל מעשיהם של התלמידים, ואני תומך גם בדעה שלהם. דעתם היא דעתי. אני חושב שאין כל קשר ביני, כערבי, לבין התקווה, ואין פלא שאני לא מכיר את המילים שלו בע"פ ואין כוונה שאני אעשה זאת (למרות שקראתי אותו פעם ואני זוכר משפטים ממנו).

אהה, ושכחתי להגיד "תודה" למשרד החינוך, הרי הוא העביר שיעור בדמוקרטיה לתלמידים הערבים.

כמה מצחיק שמדינת ישראל יוצאת נגד תוכניות הלימוד במדינות ערב בטענה שהם לא דמוקרטיים ושהם מטיפים לשנאת יהודים, שעה שמשרד החינוך של ישראל מתנהג כפי שמתנהג כלפי הסטודנטים הערביים!!!!

צביעות, אמרנו???