לפני ימים אחדים ניתן פסק דין מעניין בבית המשפט לנוער בנצרת בעניינו של נער ערבי תושב נצרת שהועמד לדיון באשמה שניסה לחבל ברכב משטרתי במהלך מבצע עופרת יצוקה. הנקודה המעניינת בפסק הדין הייתה הימנעות השופט מהרשעת הקטין ומהטלת עונש מאסר בפועל עליו וזאת בניגוד לעמדת המדינה, וזאת לאחר שהוא קיבל את עמדת הסנגור שלפיה המדינה מפלה לרעה בין נערים ערבים ויהודים בכל הקשור לעבירות כנגד כוחות הביטחון וחסימת כבישים או לעבירות שנקראו על ידיו "כעבירות אידיאולוגיות".
יש אנשים שראו בפסק הדין הזה כמשהו שמעיד על הליברליות של מערכת המשפט ועל זה שהיא עומדת כמגן על זכויות הערבים במדינה, אולם פסק הדין הזה לא עשה עלי רושם מיוחד (אם כי אני לא מקל ראש באומץ ובפתיחות של השופט), שכן מערכת המשפט במדינה, ולאורך שנים, היוותה אחד הגופים שהפלו את הערבים לרעה לעומת ערבים, כך שמבחינתי פסק הדין הזה הוא חריג לכלל ולא מעיד על הכלל בבתי המשפט בישראל.
מחקרים שסקרו את יחס המערכת המשפטית כלפי ערבים תושבי ישראל לעומת יהודים מצאו הבדלים בין היחס שאליו זוכים הערבים לעומת היחס שאליו זוכים היהודים, שוני שמתבטא בעיקר בממצאים שלהן:
1. סגירת תיקים: ככלל, שיעורי הסגירה של תיק של יהודי גדולים רק במעט (42%) משיעורי הסגירה של תיק של ערבי (39%), ואף ההסתברות המנובאת לסגירת תיקים של יהודים וערבים אינה מגלה אלא הבדלים מזעריים.
2. הרשעה: שיעורי ההרשעה של ערבים גבוהים יותר מאלו של יהודי וזאת בכל קטגוריה של רקע עברייני ובכל סוגי העבירות.
3. גזרי דין ולאום הנאשם: בכל המקרים של הרשעה בעבירות אלימות, שיעור המקרים בהם מוטל עונש של מאסר בפועל על ערבים גדול משיעור המאסרים בפועל של יהודים.
4. גזרי דין ולאום הקרבן: בעבירות כלפי חיי אדם או גופו, כאשר הקרבן הינו יהודי (להבדיל מערבי) גזר הדין המושת על העבריין גבוה יותר.
5. כללי: ככל שההליך הפלילי מתקדם הפער בין יהודים לערבים, אשר הינו תמיד לרעת הערבים, גדל. בעוד שבשלב סגירת התיקים קיימים פערים קטנים בין יהודים וערבים, קיימת מגמה ברורה של גידול בפערים בשלבי ההרשעה וגזר הדין.
במחקרים אחרים הגיעו החוקרים לתוצאה דומה אם כי הפעם בהקשר של דיונים בהארכת מעצר ראשוני. הם הגיעו למסקנה כי הסיכוי ששופט ידחה את בקשת המשטרה לעצור חשוד תלוי במידה רבה בזהותם האתנית של החשוד ושל השופט. כאשר השופט יהודי, סיכויו של חשוד יהודי להשתחרר גבוהים מסיכוייו של חשוד ערבי, בהינתן שעמדת המשטרה כלפיהם הייתה זהה.
גם מחקר שהשתתפתי בעריכתו הגיע לתוצאה דומה אם כי הפעם בנושא של עבירות תכנון ובנייה. המחקר התחיל לאחר שמפקח ערבי באחת הוועדות לתכנון ובנייה בגליל פנה אלי ואמר שהוא רואה בעיניים את האפליה של הערבים בכל הקשור לתחום התכנון והבנייה. הוא אמר לי שמצד אחד הוא רוצה לאכוף את החוקים ולהגיש כתבי אישום כנגד המפרים, ומצד שני הוא יודע שאם אותם מפרים יגיעו לבית המשפט הם יידפקו על ידי בית המשפט (וזאת מבלי לדבר על מצוקת הבנייה ועל האפליה התכנונית במגזר הערבי). לאחר שהוא שיתף בהרגשה שלו את הממונים עליו בוועדה ולאחר שטענו כי כל העבריינים זוכים לאותו יחס סוכם לערוך מחקר בנושא וזאת על מנת לבדוק אם יש צדק בדברים שלו, ואז הוא פנה אלי וביקש את עזרתי בנושא.
לא אלאה אתכם בכל ההיבטים האקדמאיים של המחקר ואני ישר אקפוץ לתוצאה הסופית של המחקר שתמכה בטענות של המפקח. התברר כי העונשים שמוטלים על נאשמים ערביים הינם חמורים מהעונשים המוטלים על נאשמים יהודיים בעבירות בתחום התכנון והבנייה. הדבר אף בלט לעין במרכיב הענישה של גובה הקנסות שהוטלו על נאשמים ערביים לעומת גובה הקנסות שהוטלו על נאשמים יהודים. התברר כי ממוצע גובה הקנס למ"ר בנייה בלתי חוקית במגזר היהודי הוא 105 ₪, ולעומת זאת ממוצע גובה הקנס למ"ר בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי הוא 215 ₪.
אז לכל אלו שהתלהבו מפסק דינו של השופט שדמי הייתי מציע שלא להתלהב יותר על המידה, שכן המציאות בפועל היא עגומה, וצריכים עוד הרבה פסקי דין כמו פסק הדין של השופט שדמי על מנת לקבוע שבתי המשפט הם באמת מגנים על המיעוט הערבי במדינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: